השבוע לפני 70 שנה: פליטים יהודים מיישבים את שרונה, הגיליון הראשון של מעריב ו-"טה" ויסוצקי

תגובות0

שרונה, מקום מושבה של המפלגה הנאצית בארץ ישראל בעבר עובר לידיים יהודיות • הקמת העיתון מעריב – הקרב עם ידיעות אחרונות רק מתחיל • ובפינת האנקדוטות: מלחמה בתאונות הדרכים ופרסומת ל"טה ויסצוקי" •

מדור שבועי מיוחד: לכבוד יום העצמאות ה-70 ההולך ומתקרב, נסקור בכל שבוע את האירועים החשובים, המעניינים, המרגשים והמשעשעים שהתרחשו השבוע ערב הכרזת העצמאות ב-1948 – ואתם מוזמנים להצטרף. יש לכם חומרים יוצאי דופן מלפני 70 שנה? ההורים צילמו תמונה יפה שנשארה באלבום? צילמתם וידאו ישן ששוכב בבוידעם? אולי אפילו כתבתם יומן אישי מאותם הימים? אנחנו ב-MyHeritage קוראים לכם לשלוח אלינו תמונות, סרטונים, מסמכים או כל דבר אחר שנראה לכם מעניין. פנו אלינו בפייסבוק או כתבו לנו למייל: israel70@myheritage.com

שרונה – גלגולה של מושבה

את שרונה מכירים כולנו, ולו רק בגלל בסיס הקריה, בור המטכ"ל ומרכז המבקרים שנפתח שם רק בשנים האחרונות. אך המושבה הטמפלרית שרונה, שהוקמה על ידי טמפלרים גרמנים במאה ה-19, עברה תהפוכות וגלגולים רבים עד שהשבוע לפני 70 החלו ליישב בתוכה את הפליטים היהודים ששרדו את המלחמה והגיעו ארצה.

השם שרונה ניתן למקום בשל מיקומו בדרום שפלת השרון. עם ההקמה ב-1871 נבנו הבתים בסגנון הכפרים החקלאיים בדרום גרמניה – מבנים חד קומתיים עם עליית גג. מטרת הטמפלרים היתה ליצור בארץ המושבה חקלאית לכל דבר ועניין, כאשר במרכז המושבה הוקמו מבני ציבור וקהילה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה רבים מן הטמפלרים התייגסו לשרת לצד גרמניה, ושרונה אף שימשה בסיס ריגול ותעמולה גרמני. עם זאת, כיבוש הארץ בידי הבריטים סימנה את החלשותם של הטמפלרים, שכן כוחות המנדט אסרו וגירשו חלק מן הגרמנים שחיו במקום. כך או כך, המושבה שרונה המשיכה להתפתח ושמרה על אופיה החלקאי.

שרונה, במחצית הראשונה של המאה ה-20

המפלגה הנאצית מוצאת בית בתל אביב

עם התבססותם של הנאצים בגרמניה מילאה המושבה תפקיד מפוקפק שנחקק בהיסטוריה היהודית – בשרונה הוקם הסניף הראשון של המפלגה הנאצית בישראל. העניין שגרר אחריו ביקורת רבה, בעיקר כשהגיעו החדשות על חקיקת חוקים נאציים נגד בתי מסחר של יהודים, כפי שניתן לראות בטקסט הבא משנת 1934:

"לפני זמן מה ביקרו בארץ ישראל כמה מאות נוצרים גרמניים… בשרונה קיבלו אותם בכל הטקסט ההיטלראי, ברכו אותם ב"הייל היטלר" ובבית הספר קידמו את פניהם אותם הילדים בהרמת יד היטלראית. כל תושבי שרונה הם נאצים. תושבי שרונה התעשרו רק הודות ליהודים, כי את כל תוצרתה מוכרת שרונה ליהודי תל אביב. ובשרונה מחנכים את הילדים באיבה ובשנאה ליהודים."

 

במהלך מלחמת העולם השנייה הפכו הבריטים את שרונה למחנה מעצר. חלק מן התושבים הגרמנים התגייסו לצבא הנאצי ונשלחו לקרבות בחזית, חלקם הוגלו לאוסטרליה ולגרמניה במסגרת עסקאות חילופי אזרחים בין הצדדים הלוחמים, וחלקם נשארו במושבה.

בתום המלחמה הפכו הבריטים את המקום מבית מעצר למחנה צבאי בריטי של ממש. מספר הגרמנים במקום עמד אז על כמה עשרות בודדות. בעקבות תבוסת גרמניה והיוודע התוצאות הטרגיות של השואה, האווירה בארץ היתה עוינת מאוד כלפי הגרמנים, ובאחד המקרים אנשי הפלמ"ח אף הוציאו להורג את אחד ממנהיגיה הבולטים של האוכלוסייה הטמפלרית, פעיל נאצי בעצמו. פעולה זו סילמה יותר מכל את תום תקופת האזרחים הנאצים בישראל ששבו למולדתם.

פליטים יהודים במקום נאצים

המאבק על שרונה שהוחזקה בידי הבריטים לא הסתיים עבור הישוב היהודי, אלא פשוט הצטרף למאבק הכללי בכוחות המנדט. ערב ההכרזה ההיסטורית בכ"ט בנומבר 1947 התקיפו אנשי המחתרות את המחנה הבריטי שהוקם בשרונה מספר פעמים, ושבועות ספורים לאחר ההכרזה העבירו הבריטים את המחנה לידי הישוב העברי.

שרונה, מבט מצד שכונת מונטיפיורי, 1947. (צילום: א. אטרמן)

חודשים ספורים לאחר ההעברה הרשמית של שרונה לידי עיריית תל אביב משכנים את המקום ביהודים – והפליטים תחילה. כמה סמלי היה שהמקום שבו חיו גרמנים נאצים על אדמת ישראל, שוכן כעת בידי יהודים שלא רק הצליחו לשרוד את התופת, אלא גם עלה בידם להתיישב במקום שליחיו של הצורר בארץ ישראל. וכך נכתב היום לפני 70 שנה:

"בניינם של הבתים הראשונים בשביל פליטי הגבולות בתל אביב יתחיל היום באדמות שרונה. כרבע מבתי האב הרשומים בעירייה יוכלו מעתה לקוות להיכנס לדירות משלהם בעוד חודשיים. הבנייה תתחיל, כריל, בטקס הנחת אבן הפינה שבו ינאמו נציגי העירייה והמוסדות".

קריקטורה באחד העיתונים לפני 70 שנה
מרכז המבקרים שרונה, כיום

"ידיעות מעריב" – הגיליון הראשון והקרב הראשון

ערב הקמת המדינה הסכסוך בין יהודה מוזס, הבעלים של של "ידיעות אחרונות" לבין העורך המיתולוגי של העיתון עזריאל קרליבך היה חריף. אף אחד מן הצדדים לא היה מוכן להתפשר, והפיצוץ הבלתי נמנע הגיע. קרליבך היתה תכנית מפורטת, והוא לא יוציא לפועל לבדו. ביחד עם אנשי מערכת רבים של "ידיעות אחרונות" הוא מקים בן לילה עיתון חדש – "ידיעות מעריב". צעד שנקרא בפי מתחריו של קרליבך "פוטש".

העמוד הראשון של הגיליון הראשון של "מעריב", 15 בפברואר 1948

באותו גיליון ראשון שיצא ב–15 בפברואר הקדיש העיתון כתבה נרחבת שכותרתה "צורה חדשה" ובה הכריזו אנשי המערכת על הגשמת השאיפה שבהקמת העיתון החדש ועל יתרונותיו הרבים שעתידים להיטיב כל כך עם הקוראים. במבט לאחור, מעניין לקרוא היום מה בחרו לכתוב עורכי העיתון לפני 70 שנה בדיוק:

"סוף סוף הגיעו לארץ מכונות אמריקניות חדישות ואנו יכולים להגשים את שאיפתנו מזה שנים רבות. אנו יכולים לספק לקוראינו עיתון ערב גדול, מודרני, מצוייר, מודפס ונוח לקריאה.

"אנו מודים למאת אלף קוראינו על נאמנותם וסובלנותם בכל תשעת השנים שעברו.

"היה הכרח בחילופי בעלים. כל העורכים הפועלים והפקידים יצאו מבעלות 'חברת ידיעות אחרונות בעמ'. הם התארגנות יחד על יסודות משותפים. דבר זה מבטיח אי תלות גמורה של העיתון מהשפעת הון פרטיים ומן האינטרסים של מפלגות וזרמים, מבטיח את העצמאות הגמורה של המערכת. זה עיתון של אנשים מכל שכבות העם.

"בראש ובראשונה יופיעו מהדורות המשקפות את מאבקנו, המערכה בחיי יום יום של היישוב והמצב האסטרגי. אחת לשבוע תצורף תוספת צבאית מיוחדת.

"אולם כל זה אינו בא על חשבון המהדורות המוקדשות לשאר שטחי החיים. להיפך. גם הם יורחבו באותה המידה. בעמוד שלום המוקדם לעניינים מקומיים ישתקפו תמורות יום יום בחיי הפועל והפיקד ובשוק עקרת הבית. הסוחר ימצא ידיעות עיקריות מהנעשה במשקנו. מדריך מיוחד ידריך את המאורעות במפלגות. כמו כן יופיעו הצגות תיאטרון וקולנוע של אותו לילה.

"בכל השטחים ילבשו התוכן הידוע והגישה המוכרת גישה חדשה. אפילו, למשל, במודעות. כבעלי עיתון אנו מתנגדים לכך שמארעות פרטיים-משפחתיים יתפסו שטח שגודלו כגודל הכיס של בני המשפחה. אנו בחיים ובמוות כולם שווים: העשיר שידידם משתתפים באבל, והבחור העני שנפל במערכה למען המדינה. כל ילד הנולד לישראל יקר לנו במידה שווה. על כן לא נקבל אלא מודעות משפחתיות אחידות.

"כי כמו כן בעבר, כן גם בעתיד נעשה כמיטב יכולתנו לצרף למאבק העם על שחרורו את כל בניו, כל שכבותיו – כי רק בדרך זו נזכה".

 

"הפוטש" מגיע לבית משפט

כאשר מביטים על העמוד הראשון של העיתון, אי אפשר להתעלם מכך שהדבר הבולט ביותר הוא הבלטת המילה "ידיעות" אל מול המילה "מעריב" שנמצאת בתחתית ונכתבה באותיות קטנות. מוזס, מן הסתם, לא אהב את מה שהוא וכל המדינה ראו.

למוזס היה ברור שקרליבך עושה שימוש במילה "ידיעות" המוכרת כל כך לציבור כדי להגביר את המכירות, ועל כן החליט לתבוע בבית המשפט את קרליבך תוך שהוא דורש לסגור לאלתר את העיתון החדש. דבר המשפט עצמו פורסם גם הוא במעריב, מה שהפך את ההתכתשות התקשורתית לתקשורתית אף יותר.

בית המשפט קבע שהעיתון לא ייסגר, אולם על מנת למנוע הטעיה של הקוראים חייב את קרליבך ואנשיו שהמילה "מעריב" תהיה גדולה מהמילה "ידיעות". ואכן, בגיליונות בימים הבאים כותרת העיתון עדיין נשאה את השם "ידיעות מעריב", אף הפעם המילה "מעריב" נכתבה גם היא באופן מובלט הרבה יותר.

 

רק שבעה חודשים לאחר מכן, ב-5 בספטמבר 1948, הוסרה המילה "ידיעות" מן העמוד הראשון של העיתון עם החדש, אך הדבר היה כבר מאוחר מדי עבור מוזס וידיעות אחרונות, שכן השם "מעריב" כבר התקבע בתודעה הציבורית.

עזריאל קרליבך (צילום: זולטן קלוגר)

פינת האנקדוטות: פרסומות, קריקטורות ומודעות מלפני 70 שנה

 

 

 

כל העיתונים המופיעים בעברית באדיבות אתר "עיתונות יהודית היסטורית"

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.