האלבום ששרד את המתקפה

מאת ניתאי אלבוים

17 באפריל, 2018

מאת: יונה פלג •

נולדתי בקיבוץ מסדה שבעמק הירדן בשנת 1943. אני זוכרת היטב את אותו הרגע ב-ו' באייר תש"ח, עת נשמע צלצול הפעמון שליד חדר האוכל והודיע על פתיחת המלחמה באזורנו. אנו ילדי הגן היינו עדיין באמצע ארוחת הבוקר, ורצנו למקלט הקרוב. כמובן שלא הותרנו מאחור את כוסות החלב וצלחות האוכל, אלא רצנו איתם למקלט בידיים. החינוך שקיבלנו לימד אותנו שאסור לוותר על אוכל, אחרי שבגולה הדוויה ממנה הגיעו הורינו לא היה מה לאכול.

וכך, במאי 1948, בלילה, בחשאי, פינו את תושבי עמק הירדן שהתגוררו על גבול סוריה, ובתוכם אותנו ילדי מסדה, אמהות וילדים. אמי הייתה אמורה להישאר בקבוצה בהיותה אתתית של ארגון ההגנה, אך מכיוון שהיא לא מצאה את אחי התינוק בן השנה, היא נסעה איתנו. הדאגה היתה גדולה, אבל לבסוף היא הבחינה על האוטובוס בחבילה קטנה ומכורבלת שאחת האימהות האחרות כמעט ישבה עליה. בתוך "החבילה" היה אחי הקטן.

חברי קבוצת מסדה באימונים עם אורד וינגייט הידיד

כעת הגיע תורנו להרחיק ל"גולה" – לחיפה. וכך, כשאני מחוץ לביתי וממקומי הטבעי, חגגתי את יום הולדתי ה-5 בבית המלון הטמפלרי שהיה ממוקם מול גן האם על הכרמל בחיפה.

בשהותנו בחיפה ישנתי בחדר אחד עם חמישה בנים נמרצים ושובבים אשר לא אהבו לישון כמוני בצהריים. מכיוון שהמיטות היו מיטות מתקפלות, מן הסוג שהשאיר אחריו הצבא הבריטי, כל צהריים אחרי שנרדמתי מצאתי את עצמי על הרצפה אחרי שהבנים קיפלו "רק" רגל אחת של המטה.

לאחר כשנה חזרנו למסדה ומצאנו ישוב מופגז ופצוע. החורים שנפערו בקירות הבתים נראו היטב. בזיכרוני כילדה בת שש, אני עוד יכולה לראות את החור הגדול שקישט את חלקו העליון של הקיר של חדר הוריי הישן, כתוצאה מפגיעת פגז.

בשתי היממות הראשונות של פינוי הקיבוץ ב-1948 בזזו תושבי סמח (צמח) את בתי החברים, אך למרבה המזל כשחזרנו הביתה מצאו את האלבום המשפחתי שבתוכו תמונות רבות. חלק מהתמונות נותרו חרוכות – מעין עדות אילמת לקרבות ולאש שאחזה בחלקי הבית בהעדרנו.

תמונה חרוכה של אבי, דב דונדושנסקי ז"ל ואני, קיבוץ מסדה, 1947

תמונה חרוכה של אמי מטפלת בילדי מסדה, 1946

אבי עבד בבננות בקבוצת מסדה וערך נסיעות מטעם מועצת הפירות, מה שהיום אנחנו מכירים כחברת אגרסקו המפורסמת. במסגרת עבודתו הפליג עם אוניית מסע של בננות לאודסה כך יצא לו גם לפגוש אנשים שונים, ולהיות באירועים תרבותיים מעניינים. באודסה למשל נפגש עם השגריר יוסף אבידן ואשתו ימימה טשרנוביץ אבידן.