כיבוש הקסטל והריגתו של מפקד הכוחות הערביים בירושלים סימלו במידה רבה את נקודת המפנה עד לניצחון הסופי במלחמת העצמאות • היישוב היהודי נמצא בתנופה ומתכונן ליום שאחרי התאריך ההיסטורי – ה-15 במאי. כיצד הדבר השתקף בעיתונות? • ובפינת האנקדוטות: זהו המקרר האידיאלי לכל המשפחה

מדור שבועי מיוחד: לכבוד יום העצמאות ה-70 ההולך ומתקרב, נסקור בכל שבוע את האירועים החשובים, המעניינים, המרגשים והמשעשעים שהתרחשו השבוע ערב הכרזת העצמאות ב-1948 – ואתם מוזמנים להצטרף. יש לכם חומרים יוצאי דופן מלפני 70 שנה? ההורים צילמו תמונה יפה שנשארה באלבום? צילמתם וידאו ישן ששוכב בבוידעם? אולי אפילו כתבתם יומן אישי מאותם הימים? אנחנו ב-MyHeritage קוראים לכם לשלוח אלינו תמונות, סרטונים, מסמכים או כל דבר אחר שנראה לכם מעניין. פנו אלינו בפייסבוק או כתבו לנו למייל: israel70@myheritage.com

הכפר הערבי קסטל היה ממוקם בשטח אסטרטגי, גבוה, כזה שחלש על הדרך מהשפלה לירושלים. התושבים שבו נהגו לתקוף משם את שיירות האספקה והנוסעים שעלו לעיר. ניסיונות לשלוט במקום התבצעו הן על ידי הצד היהודי והן על ידי הצד הערבי למן תחילת קרבות מלחמת העצמאות.

הנהגת היישוב היהודי קיבלה ידיעות לפיהן הכוחות הערביים מתכוונים להשתלט על רכס הקסטל, לנתק לחלוטין את ירושלים ולנסות לכבוש אותה. על כן החליטו להקדים תרופה למכה, ובתחילת חודש אפריל פרצו לכפר קסטל וכבשו אותו.

אלא שהערבים לא התכוונו לוותר על המקום בקלות, והחלו לרכז כוחות באזור. עבד אל-קאדר אל-חוסייני עצמו ניסה לגייס כוחות ואמצעי לחימה מן הוועדה הערבית של הליגה הערבית. לימים אף נודע כי כאשר הודיעו לו שהוחלט להעניק את הסיוע דווקא לצבא ההצלה בראשות פאוזי קאוקג'י, הוא זרק את מפת ארץ ישראל בפניו של יושב ראש הוועדה וירה לעברו: "בוגד, ההיסטוריה תוקיע אותך. אני חוזר לכבוש את הקסטל עם נשק כבד או בלעדיו. אכבוש או אפול בקרב". ואכן, הוא חזר לאזור המערכה והחל לארגן את המתקפה.

עבד אל קאדר אל חוסייני בראש לוחמיו, 1948

מבצע נחשון מתחיל; הכוחות הערביים מסתערים

בלילה ה-5 באפריל הכריזו הכוחות היהודים על "מבצע נחשון" שמטרתו לפרוץ את "קו ירושלים", ובעצם להשתלט על הר הקסטל. דוד בן-גוריון ראה את ירושלים כמרכז הכובד של המערכה כולה, הורה לרכז כוח גדול של כ־1,500 לוחמים למבצע זה, ואמר כי "הכנעת ירושלים היהודית, כיבושה או החרבתה יתנו מכת מוות לכל היישוב היהודי וישברו את רצוכן היהודי ויכולתם לעמוד מול התוקפנות הערבית".

"הפריצה לירושלים תחל הערב". מברק היציאה למבצע נחשון (ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון)

אלא שבאותו היום החלה התקפת הערביים על ידי מאות לוחמים ערביים, עד שעלה בידם לכבוש את המשלטים, ויום לאחר מכן גם את המחצבה. כעת הכוחות הערביים עמדו בפאתי כפר הקסטל והחלו להתקיף את הכוחות היהודיים שהתבצרו בו. הכוחות היהודיים לא הוחלפו במשך כל ימי הקרב, ותגבורת לא הגיעה.

ערבים מסתערים על הקסטל, 7-8 באפריל 1948

עבד אל קאדר אל חוסייני נהרג – פגיעה מוראלית אנושה ותפנית במערכה

ב-8 באפריל, השבוע לפני 70 שנה, עוד לפני שעלתה השמש, הבחין לפתע הרס"פ הפלוגתי מאיר קרמיול בכמה דמויות. בגלל שחשב כי מדובר בתגבורת שציפו לה צעק לעבר הדמויות בסלנג ערבי שנהגו להשתמש בו: "תעלו יא ג'מעה". קרמיול לבש מדים בריטיים, ועבד אל-קאדר קרא לעברו באנגלית "Hello Boys". באותו רגע זיהה סגן מפקד הפלוגה שנכח במקום כי מדובר בערבים, וקרמיול פתח באש לעברם. היהודים ביצעו חיפוש בבגדיו של "החייל" הערבי שנפגע, ומצאו בכיסו רישיון נהיגה מצרי על שם עבד אל קאדר סולים.

ברגעים אלה לא הבינו היהודים כי מי שנפגע מן הצרור היה לא פחות מאשר מנהיג כל הכוחות הערביים בירושלים, אבל משעות הבוקר החלה רשת ההאזנה שהפעילו היהודים לקלוט רמזים כי לערבים אירע אסון מדכא: "הציפור נפלה לכלוב ומי יודע מה העורבים מעוללים לה", נאמר על ידי הערביים. השמועות על העלמותו של עבד אל קאדר הגיעו לפני הצהריים ורק כשהתקשרו למפקד חטיבת עציוני מרדכי גזית ושאלו אותו מה ידוע לו על כך, נפל לו האסימון והוא הבין מיהו ההרוג.

"הטוראים ייסוגו והמפקדים ישארו לחפות"

המערכה המשיכה כאשר הערבים ממשיכים לרכז כוחות עד אשר פתחו במתקפה מחודשת. התמונה נראתה רע מבחינת היהודים, ומפקד הכוח אמר למטה הפלמ"ח כי אם לא יקבל תגבורת יהיה עליו לסגת. הכוח היהודי שכה שוועו לו הגיע למקום כשכבר היה מאוחר מדי. בשלב זה הכוחות הערביים כבר היו במגמת התקדמות משמעותית, והיהודים החליטו לסגת. "הטוראים ייסוגו והמפקדים ישארו לחפות", הורה סגן מפקד הכוח, באימרה שתהפוך לימים סמל צה"לי.

תוצאותיו של קרב הנסיגה היו טרגיות: אפילו שבוי אחד לא נלקח על ידי הערבים. כל אנשי הפלמ"ח שנותרו לחפות על הנסיגה נהרגו, וכל הפצועים שנשארו על ההר – נרצחו.

אתר הנצחה לנופלים בקסטל וסביבתו (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

לאחר הכיבוש הערבי הם מצאו את גופתו של מנהיגם הגדול, עבד אל-קאדר, ובמקום להמשיך להסתער על ירושלים עצמה, אנשי הכוח פשוט הפסיקו את הפעולה והתפוגגו. לימים יאמר אחד ממנהיגי הוועד הערבי העליון משפט שיש בו כדי להסביר מה שאירע: "יש אצלנו משהו בדם המייחס חשיבות כה גדולה לאיש. יש פולחן גיבורים כזה מסביב למנהיג עד שבמותו מתמוטט הכל".

עיתון הארץ ראיין את חוקר החברה הפלסטינית דני רובינשטיין. בהתבסס על ספרו "זה אנחנו או הם, הקסטל וירושלים, אפריל 1948: 24 השעות שהכריעו את המלחמה", פרסם העיתון כתבה בה מוסבר עד כמה מותו של עבד אל-קאדר היה משמעותי למערכה כולה:

"היממה של 8 באפריל 1948 היתה היממה האסונית ביותר בתולדותיה של ירושלים הערבית בעת החדשה ושל העם הפלסטיני. היא התחילה בשתיים לפנות בוקר, כאשר עבד אל קאדר אל חוסייני, מנהיג הכוח הצבאי הערבי באזור ירושלים, יצא מהמחצבה שליד הקסטל, שם מיקם את המפקדה שלו בניסיון לכבוש מחדש את הכפר הקטן, קסטל. שעות אחדות לאחר מכן, עם שחר, הוא נהרג. זה היה ביום חמישי. ביום שישי בבוקר הובאה גופתו לקבורה ברחבת המסגדים בהר הבית בהלוויה המונית, מהגדולות שידעה העיר […] באותן שעות ממש נפל הקסטל שוב בידי ההגנה, בצפון נכשל צבא ההצלה הערבי בכיבוש משמר העמק וכפריים בירושלים ובצפון החלו לעזוב את בתיהם. הנכבה התחילה".

המונים בהלוויתו של עבד אל-קאדר אל חוסייני (צילום: רוי קרלסון, ספריית הקונגרס)

כיבוש הקסטל מחדש

ואכן, במקביל להלוויה הגדולה שהשתתפו בה 30 אלף איש, מתוכם אלפי לוחמים, החלו כוחות הפלמ"ח לפרוץ אל הכפר ולכבוש אותו במהירות. כוחות של צבא ההצלה הערבי שהגיעו למקום ויתרו על האפשרות לחדש את המתקפה ונסוגו.

לסיכום אפשר לומר שהשבוע לפני 70 שנה הצליחו הכוחות היהודיים להביא עם כיבוש הקסטל לנקודת מפנה אמיתית. ראשית, מפני שנפתחו הדרכים לשיירות לירושלים, אבל לא פחות חשוב מכך – בגלל שהצליחו להרוג את עבד אל-קאדר אל-חוסייני, אירוע נקודתי שפגע כל כך במוצטיבציה הערבית ללחום ביהודים.

תיאור הקרב כפי שמופיע בגן לאומי קסטל

מה יקרה ב-16 במאי?

השבוע לפני 70 שנה עסקו רבים בארץ ביום שאחרי יציאת הבריטים. תאריך ה-15 במאי היה כבר ידוע בפומבי, וסימנים ממשיים אחדים נראו כבר שבועות קודם לכן. אבל נדמה שהשבוע החלו העיתונים לעסוק בתאריך ביתר שאת, תוך שילוב ידיעות ומאמרים.

ראשית, החשש הגדול ביותר היה מפני מעורבות, או חוסר מעורבות הבריטים מול הערביים, ובאופן כללי מפני תוצאות מלחמת העצמאות שהיתה כעת בנקודת מפנה לטובת היישוב היהודי. השבוע לפני 70 שנה האנגלים עוד ראו בעצמם אחראים למצב בארץ, בין היתר להסתננות כוחות ערביים לאזור, אך מה יקרה לאחר מכן?

שנית, הבריטים הודיעו באופן רשמי כי לא ידאגו לאוכל עבור התושבים בארץ ישראל לאחר לכתם, אפילו לא "אספקה שתעישה שלא באמצעות הממשלה הבריטים", וזאת למרות ש"רק לפני כמה שבועות חזרה והודיעה הממשלה שנעשו סידורים להבטחת אספקה לארץ לשבועות מספר אחרי סיום המנדט".

דיווחים אלה גרמו לחשש מפני רעב אמיתי, ו-וועדת הביצוע הארצישראלית הודיעה בדוח למועצת הביטחון כי "לא"י יהיה צפוי רעב אם לא ינקטו בצעדים מידיים להבטחת אספקה סדירה גם אחר סיום המנדט".

"הכל על קלף אחד. הברירה האחרת היא לא כלום"

כל אלה ועוד, גרמו למאמרי עומק של העיתונות, שניסו לנתח את מה שצפוי, ואף הציעו להנהגה מה יש לעשות ובאילו תנאים:

"התנועה האחת הגדולה צריכה להיעשות לא ב-16 במאי, אלא לפני ה-15. כך שבשעת האפס, ולא אחריה, הממשלה היהודית – אפילו הבלתי לגאלית, אפילו אם תצטרך לפעול מן הגולה – תנהיג את הצבא היהודי למערכה גורלית של כיבוש גבולות המדינה היהודית וייצובם לפי כללי האסטרטגיה ועל פי תכסיסים, אשר יהפכו אותה, ועד לניצחון, את הצבא היהודי לגורם היוזם והקובע את מערכת הקרבות האחרונה, הגורלית. הכל על קלף אחד. מפני שהברירה האחרת היא – לא כלום".

קריקטורת "היום שאחרי" באחד העיתונים

פינת האנקדוטות: פרסומות, קריקטורות ומודעות מלפני 70 שנה

כל העיתונים המופיעים באדיבות אתר "עיתונות יהודית היסטורית"