על הסוס בגיל 16, ביחידת הפרשים
מאת: עירית עמיאל •
אבא שלי, נחום ניצן ז"ל, נולד בארץ ב-1931 בשכונת הארגזים בתל אביב. כמה שנים לאחר מכן הוא ומשפחתו עברו לגור בגדרה, שם רכשו קרקע ממשפחתה של סבתי ובנו עליה את ביתם.
לאבי היה אומץ רב, תעוזה וחוש הומור גדול. הוא סיפר לי שעוד כשהיה נער בן 15 הוא השתתף במבצע הורדת מעפילים מהספינה הבלתי לגאלית – "שבתאי לוז'ינסקי". הספינה הגיעה לחופי ניצנים בלילה, ואבי סיפר כיצד סייע לקשישים ולילדים שלא ידעו לשחות לחצות כקילומטר מן המקום בו נעצרה האונייה עד שהגיעו אל החוף. אלא שגם אבא שלי לא היה שחיין מצטיין, ולכן בסיפוריו היה גם קורטוב של הומור כשסיפר שמבצע ההצלה כמעט והסתיים בטביעה שלו עצמו ושל המעפיל גם יחד…
כתבה בעיתון על ספינת המעפילים שבתאי לוז'ינסקי
בכל אופן, לפני שכולם הספיקו להסתלק מן החוף, הגיעו הבריטים ותפסו את כל הנוכחים, מעפילים ומסייעים כאחד והעבירו אותם לקפריסין, שם "בילו" כחודשיים. גם לגבי המקרה הזה אבא שלי ידע לספר סיפור מעניין. מסתבר שהבריטים ביקשו להבחין מי מתוך הקבוצה הוא מעפיל על מנת להשאירו בקפריסין, ומי מקומי ולהחזירו לישראל. הם ניסו לעשות זאת על ידי בדיקת שפה, כאשר מי שדיבר עברית היטב סומן כמקומי. מה עשו הישראלים? מיהרו להקים כיתות ללימוד עברית. ואכן, חלק מהמעפילים הצליחו לדבר ולשכנע את הבריטים שהם ישראלים, ולכן "הועלו" כעבור כחודשיים לישראל יחד עם יתר המקומיים. למותר לציין שמי שנכשל במבחן השפה נשאר בקפריסין ועלה רק לאחר קום המדינה.
במהלך התקופה בקפריסין אבי כתב להוריו מכתב קצר, ונראה שגם ברגעים האלה הוא לא איבד את חוש ההומור:
"שלום לכם אמא, אבא ואליעזר. אני נמצא פה יחד עם כולם בקפריסין. אני לא יכול לכתוב לכם הרבה, אבל אחרי מה שעבר עלינו עד פה, אני כבר יודע מה זה לבוא לארץ באוניית מעפילים… אני בריא ושלם, ומקווה לבוא בימים הקרובים"
מכתב מאבי ז"ל להוריו כששהה במחנה בקפריסין
אכן, דם הציונות זרם בעורקיו של אבי, והוא החליט שדבר לא יעצור אותו מלשרת את המדינה. לכן, כבר כשהיה בן 16 הוא ברח מהבית וזייף את תאריך הלידה – כל זאת כדי להתקבל לפלמ"ח. בתחילה התכוון להתנדב לגדוד הפורצים, שהמג"ד שלו היה יצחק רבין, אבל על פי הסיפור המשפחתי שלנו היה לו חבר טוב שרצה ללכת דווקא ליחידת הפרשים. וכך קרה שלמרות שלא ידע לרכב על סוסים או לטפל בהם, נשלח אבי במסגרת שירותו בפלמ"ח דווקא ליחידת הפרשים. כמובן שהוא לא חשף בפני אף אחד את חוסר ניסיונו, או אולי חשב שהיכרותו עם חמורים מן המושבה גדרה תעזור לו…
אבא עם סוס בחיל הפרשים בפלמ"ח
ובכן, המשך הסיפור הוא שאבי וחברו הגיעו לבסיס הקליטה של היחידה בקיבוץ רוחמה, הצהירו שהם כן יודעים לרכב על סוסים וכל אחד מהם קיבל סוס. משם דהרה הקבוצה לקיבוץ נירים להתכנסות של גדוד הפרשים המלא, אבל מאחר שאבא שלי כאמור לא באמת ידע לשלוט בסוס, הוא עשה את כל הדרך ברכיבה מעגלית סביב הקבוצה שרכבה בקו ישר. הוא פשוט לא הצליח לשכנע את הסוס לצעוד קדימה…
אבי (שני מימין) ביחד שאר אנשי יחידת הפרשים של הפלמ"ח
אלא שהנחישות וכושר ההתמדה של אבי עמדו לטובתו. אמנם לקח לו זמן, אבל בסוף זה הצליח – הוא למד לשבת על הסוס, לא ליפול ולוודא שהסוס דוהר בכיוון הרצוי. ובאשר לתאריך הלידה "החדש"? התאריך המפוברק התקבע ונשאר עד סוף ימיו התאריך הרשום בתעודת הזהות.
תעודת זהות של אבי ז"ל מימי המנדל הבריטי
