בן גוריון בלובי ומעצר איש האצ"ל. סיפורו של מלון סן רמו

מאת: צפי סימונס •

בשנת 1939 בנתה אמינה אל חלדי, מעשירות ירושלים וקרובת משפחתו של ראש העיר הערבי דאז, פח'ירי אל-ח'אלדי, בניין פינתי מאבן בן ארבע קומות ברחוב הנביאים 70 פינת רחוב שטראוס (לשעבר צ'נסלור). קומת הקרקע שמשה למסחר וכללה חנויות.

המבנה יועד לדירות למגורים להשכרה אך במהלך הבניה שונה יעודו: נוסף לו אגף. אגפו המרכזי היה בגובה ארבע קומות, ודירותיו נועדו להשכרה. חלקו האחר, שלוחה מערבית בגובה שתי קומות בלבד, נבנה ברחוב שטראוס ויועד לשמש כמלון. אמינה השכירה את הקומה הראשונה ואת האגף הנוסף לסבי וסבתי אלברט ומניה נוימרק, והם העניקו למלון את השם "סן רמו" על שם עיירת הנופש האיטלקית, בה נחתמו בשנת 1920, לאחר מלחמת העולם הראשונה, ההסכמים שהעניקו לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל ועל עיראק.

אלברט ומניה נוימרק, בעלי מלון סן רמו

בשנים הראשונות שימש בית המלון לאכסונם בעיקר של עולים מגרמניה שהגיעו בעקבות עליית הנאצים לשלטון. כ"פנסיון" אנשים גרו בו חודשים ושנים על בסיס שכירות ארוכת טווח. לאחר מלחמת העולם השנייה המלון שימש גם חיילים אמריקאים שנשלחו לחופשה בירושלים. ב-10 השנים הראשונות לקיומו, התקיימו בו רסיטלים רבים של העולים החדשים, שהגיעו אז לארץ מאירופה של טרום מלחמת העולם השניה. הם היו יושבים בלובי ומנגנים.

מכתבים מירושלים הנצורה

המלון זכור בגלל ה"הלשנה", שהביאה ללכידתו של דב אפרת, מפקד כוחות האצ"ל בירושלים, על-ידי הבריטים: בספטמבר 1945 קבע אפרת פגישה במלון עם שליח, שבא מתל-אביב לירושלים ובידיו "חבילה" עבורו. הידיעה על הפגישה המתוכננת הועברה לבולשת הבריטית על-ידי מפקדי ה"הגנה", ואלה לכדו את אפרת ואת בן-שיחו בסיום פגישתם במלון.

מכתב מירושלים הנצורה. "הספקתי לקום כדי לרקוד ברחובות בליל המדינה העברית"

בעוד סבי וסבתי מנהלים את המלון בירושלים, הבת הבכורה דרורה, בעלה ישראל ושני ילדיה הקטנים נותרו בתל אביב במהלך מלחמת השחרור. במהלך השנים מצאנו מכתבים רבים שהחליפו בני המשפחה, בה מתארים כל אחד את חוויותיו מהמלחמה. "החיים בירושלים נמשכים כסדרתם ואם לא שומעים בלילה יריות קשה להירדם", כתב הבן בעז מירושלים לאחותו דרורה. "ישראל, אתה זוכר כשפוצצו את הקונסוליה הגרמנית? בערך אותו הרעש היה כשפוצצו את הפלשתין פוסט". במכתב נוסף הוא מתאר את חגיגות הקמת המדינה בירושלים: "אצלי הכל בסדר, היתה לי אנגינה אבל הספקתי לקום בדיוק כדי לרקוד ברחובות בליל המדינה העברית". 

גם השכול לא נחסך ממשפחתי. דוד נוי, האחיין של אלברט ומרים ובנם של ברוך ורבקה נוי, נרצח על ידי סמל בריטי. המשפחה נקרעה עקב האסון שנפל עליה, "אינני יודעת מאין אשאב כוחות… את ברוך אין להכיר, הוא הפך להיות לענף עץ שבור", כותבת נאוה. גם עמיחי אורלינסקי, בן אחיה של מרים, נהרג במלחמת השחרור.

בני משפחת נוימרק. חלופת מכתבים מירושלים הנצורה לתל אביב

בן גוריון מגיע למלון

סבתא מניה היתה מעריצה מושבעת של דוד בן גוריון. במהלך מלחמת השחרור, יום חורפי אחד הודיעו לה שבן גוריון יגיע לארוחת הערב. היא החליטה לא להפקיד את הבישול בידי המבשלת אלא נכנסה בעצמה למטבח ושינסה מותניה בהכנת מטעמים לארוחת הערב.

לפנות ערב, כשכבר התחיל להחשיך, נכנס למטבח אדם לבוש מעיל, שצווארו מורם בגלל הקור, ועל ראשו כובע. הוא בקש ממנה באידיש לקבל כוס תה.  "אדוני" היא אמרה לו "אתה לא רואה שאני עסוקה? עוד מעט צריך להגיע בן גוריון והאוכל עוד לא מוכן".

"גברתי" אמר האדם, ופתח את מעילו והסיר את כובעו "אני הוא דוד בן גוריון, ואשמח לשתות כוס תה חם בזמן שאת מסיימת להכין את הארוחה".

השבעת הנשיא הראשון למדינת ישראל

ב-17 בפברואר 1949 הושבע ד"ר חיים וייצמן כנשיא מדינת ישראל. חלק מחברי הכנסת, שהגיעו לטקס השבעתו של הנשיא, השתכנו במלון. בהתרגשות רבה רכש אלברט-אברהם נוימרק ספר אורחים חדש, ובו הדף שהוא כתב בראשו את הכותרת וחברי הכנסת חתמו עליו. בין החתימות ניתן לזהות את אברהם תבורי, בבה אידלסון, אברהם טביב, שלמה גורן, דבורה נצר, פנחס לבון (לוביאניקר), נטע הרפז, מאיר ארגוב (גרבובסקי), זלמן שז"ר (רובשוב).

ספר האורחים במלון סן רמו, ערב השבעת הנשיא הראשון, חיים וייצמן

ב-1956 מכרו סבי וסבתי את המלון, אולם לפני שהספיקו להעביר אותו לקונים, לקה אלברט בליבו ונפטר בפתאומיות, תשעה ימים אחרי לידת נכדתו, חוה לבית דוני. אחרי עזיבת הזוג נוימרק שכרה הסוכנות היהודית את המבנה והפעילה בו קורסי הדרכה לנוער שהגיע לארץ להכשרה כמדריכי נוער בחו"ל. אחרי שהסוכנות עזבה את האגף ,שונה יעודו לדירות שהושכרו. בקומת הקרקע קיימות עד היום החנויות.

אלברט נוימרק (מצדיע). לצד ניהול המלון, שימש במפקד כוחות כיבוי האש בירושלים