השבוע לפני 70 שנה: מכונית תופת בבניין הסוכנות היהודית, "פצצת האטום" הישראלית ותינוק בהתעמלות בוקר

תגובות

כיצד הצליח סוכן כפול להחדיר ולפוצץ מכונית תופת במקום שנחשב ללב ולסמל של המדינה שבדרך?  • איך קרה שמרגמת ה"דוידקה" שנחשבה לנשק כושל מבחינה מבצעית תפסה מקום של כבוד במלחמת העצמאות? • ובפינת האנקדוטות: תינוקת חמוד עושה עמידת ידיים באחד ממחנות העולים •

מדור שבועי מיוחד: לכבוד יום העצמאות ה-70 ההולך ומתקרב, נסקור בכל שבוע את האירועים החשובים, המעניינים, המרגשים והמשעשעים שהתרחשו השבוע ערב הכרזת העצמאות ב-1948 – ואתם מוזמנים להצטרף. יש לכם חומרים יוצאי דופן מלפני 70 שנה? ההורים צילמו תמונה יפה שנשארה באלבום? צילמתם וידאו ישן ששוכב בבוידעם? אולי אפילו כתבתם יומן אישי מאותם הימים? אנחנו ב-MyHeritage קוראים לכם לשלוח אלינו תמונות, סרטונים, מסמכים או כל דבר אחר שנראה לכם מעניין. פנו אלינו בפייסבוק או כתבו לנו למייל: israel70@myheritage.com

התקפה ישירה על סמל המדינה שבדרך

"בית המוסדות הלאומיים", הלא הוא בניין הסוכנות היהודית בירושלים, היה בעל חשיבות סמלית עבור אנשי הישוב היהודי לפני הקמת המדינה, וגם לאחר מכן סמליות זו נמשכה במשך שנים רבות. בחצר המבנה הזה חגגו תושבי ירושלים את החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, וכאשר בדינזגוף הכריז דוד בן גוריון על מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, עמדו על מרפסת הבניין בירושלים חברי מועצת העם שהיו עדיין נצורים בבירה. לאחר מכן שימש המבנה כמקום מושבו הראשון של משרד ראש הממשלה, בבניין עצמו נערכו הישיבות הראשונות של הכנסת, ושם אף הושבע נשיא מדינת ישראל הראשון, חיים ויצמן.

אלא שבית המוסדות הלאומיים שיחק גם תפקיד סמלי אחר, טראגי הרבה יותר, באירוע שהפך להיות ציון דרך באירועי מלחמת העצמאות והלחימה בטרור.

בניין הסוכנות היהודית בירושלים

סוכן כפול ופיצוץ אדיר

השבוע לפני 70 שנה, ב-11 במרץ 1948, נכנס אל המבנה רכב הפורד הירוק של אנטון דאוד קמיליו, מי שהיה נהג הקונסוליה האמריקאית בירושלים. דאוד, ערבי נוצרי יליד ארה"ב, היה מוכר לשומרים ואנשי האבטחה של המקום. הוא גר בסמוך, ובדרך קבע הסיע אל המקום עובדים שונים, בין השאר את הכתבניות היהודיות מבתיהן אל הקונסוליה, עבורן אף היה נוהג לקנות בשוק הערבי מצרכי יסוד שהיו נחשבים נדירים בתקופת החסר באותם ימים.

מסיבות אלה ואחרות היה דאוד אדם שככל הנראה סמכו עליו מאוד, שכן מעבר לעבודות המזדמנות שעשה עבור עובדי המקום, אנשי הישוב אף ניהלו דרכו סחר של אמצעי לחימה. ממחקר של ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין, עולה כי ב-8 במרץ הגיעה הרכישה הראשונה של דאוד שכללה שלושה אקדחים, ואלה הועברו ישירות למשרד שירות המודיעין של ארגון ההגנה שבתוך בניין הסוכנות היהודית. בכלי הנשק התגלו מספר תקלות, אבל זה לא מנע מאנשי הישוב להעביר לדאוד סכום כסף נוסף לרכישת שני מקלעים מסוג ברן.

הסוד שאיש מאנשי היושב לא ידע הוא שדאוד היה סוכן כפול. במקביל לקשריו עם היהודים, הוא קיבל תגמול כספי תמורת שיתוף פעולה עם מנהיג הכוחות הערביים בירושלים במלחמת העצמאות, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, ואף הציע לו לנצל את קשריו עם הנהגת הישוב כדי לבצע פיגוע בבניין.

דאוד, אם כן, נחשב כנראה לאדם שניתן לתת בו אמון, ולכן כעבור שלושה ימים, כאשר דרש להכניס את משלוח הנשק הבא אל תוך חצר הבניין בטענה שהדבר הכרחי לצורך מניעת חשיפת הציוד הצבאי לעיניים בלתי רצויות, איש לא חשד בכוונותיו האמיתיות.

דוד בן גוריון ניצל

ואכן, כאשר דאוד נכנס אל בניין הוסכנות בשעה 9:30 בבוקר, התבקשו השומרים לא לעכב את רכבו, את השתלשלות האירועים ניתן לקרוא בציטוטים מתוך ועדת החקירה שקמה לאחר הפיגוע:

"האחראי למשמר ליד שער בנייני הסוכנות, חיים גור-אריה, ניגש אל מכונית הקונסוליה, התבונן בה מקרוב, הבחין בחוטים שהשתלשלו ממנה, התיישב בתוכה והתניעה. ארגז המכונית נפתח, ואחד השומרים ניגש אליו, ראה בו חבילות עטופות בנייר לבן וסגר אותו. ליד השער אמר גור-אריה לדוד שטרנפלד: 'משהו לא בסדר במכונית, אני יוצא לעשות סיבוב'.

"גור-אריה החזיר את מכונית הקונסוליה לחצר המוסדות הלאומיים, ואף שאמר לאחד השומרים שעמדו בשער, 'עוד נשלם ביוקר', העמיד את המכונית בחצר, מול אגף קרן-היסוד.

"בקומה השנייה מעל המכונית הייתה ממוקמת לשכתו של מנהיג היישוב, דוד בן-גוריון, שבדרך נס נמצא אז בתל אביב. השעה הייתה 09.46. גור-אריה משך בידית הבלמים והמטען התפוצץ. הקיר החיצוני של שתיים מקומות הבית נהרס, וחלק מהאגף התמוטט. אש אחזה בבניין. גור-אריה, מנהל קרן-היסוד, לייב יפה, ועוד אחד עשר אנשים נהרגו, וכמאה אנשים נפצעו".

רחל מכבי מוצרי, מזכירתו של חיים הרצוג שכיהן כראש אגף הביטחון של הסוכנות, תיארה גם היא את עדות שפורסמה בספר "עמוד האש":

"הלכתי לחדר הראשון, הכי קרוב לוועד הלאומי. הדלת נקרעה מעוצמת הפיצוץ, והייתה אפשרות לעבור. במבט אחד ראיתי שיש שם משהו מוטל על הארץ. התברר ששזה היה לייב יפה… פגשתי את חיים הרצוג נושא את אשתו בזרועותיו, היא הייתה מעולפת וחיוורת מאוד וזבה דם… הבניין הזה, שהיה כל כך מסודר, כל כך מטופח, כל כך מצוחצח, היה עכשיו כולו תוהו ובוהו ואנדרלמוסיה מוחלטת של תיקים ושל דם ושל זכוכית."

זירת הפיגוע בבניין הסוכנות היהודית, 11 במרץ 1948
ידיעה בעיתון על מותו בפיגוע של לייב יפה ז"ל, מנהל קרן היסוד

מכונית התופת תוכננה לצפוץ את מפקדת ההגנה ולהרוג את בכיריה, אבל בסופו של דבר היא התפוצצה ליד מתחת למשרדו של מנהיג הישוב היהודי, בן-גוריון, שניצל. בראייה לאחור ניתן רק לתהות מה היה עתיד המדינה כולה ואיך ההיסטוריה היתה משתנה אם בן גוריון היה נפגע או חלילה נהרג.

מסמך שהוציאה ההסתדרות הציונית לאחר הפיגוע: "מזימת האויב היתה לפגוע במקום המסמל את הציונות"

המבנה המפורסם, שבמקור נבנה כאתר "בטחוני" בשל הפעילות הרגישה שהתקיימה בתוכו, שוקם ובוצר אף יותר לאחר הפיגוע, כאשר סביבו הוצבו גדרות. בנוסף, הרחבה, שהייתה מרכז להתכנסות חברתית לאומית, הפכה לחנייה. שנים אחרי הקמת המדינה נודע כי בבניין היה מצבור אמצעי לחימה שהוחבאו בסליקים, כמו גם מקומות מחבוא ובאר מים תת קרקעית שבה אוחסנו מים רבים לתקופת מצור. ב-1987 שופץ המקום והוסרו הגדרות ואת הסליק שאותר, כמו גם את בור המים שמתחת לבניין, ניתן לראות עד היום.

דוידקה – "פצצה אטומית" תוצרת כחול-לבן

השבוע לפני 70 שנה נעשה השימוש הראשון באמצעי לחימה חדש – מגרמה ששמה "דוידקה".

המרגמה, ששמה ניתן לה על שם ממציאה דוד ליבוביץ, מי שהוגדר באותו ימים כ"ממציא ישראלי", ותיפקד גם כנָשַׁק של ארגון ההגנה.

ייחודה של הדוידקה היה בכך שקוטר הפגז שירתה היה גדול מזה של הקנה, כך שצריך היה להלבישו עליו, ושימוש הבכורה נעשה כאמור ב-13 במרץ 1948, אז התקיפו חטיבות הפלמ"ח את שכונת אבו כפיר ביפו.

מרגמה הדוידקה הזו שמוצגת במצודת יואב שימשה את הכוחות שלחמו בצפת במלחמת העצמאות

מבחינה מבצעית הטווח של הדוידקה לא עלה על 300 מטרים, והיא נחשבה לנשק לא יעיל במיוחד, בעיקר בשל החוסר בדיוק הפגזים שנורו ממנה.

למרות זאת הדוידקה רשמה את הצלחתה הגדולה דווקא בשל הרעש החזק שגרמה בעת הירי. מעיון בארכיון העיתונות עולה כי רעש זה הטיל פחד רב בקרב הכוחות הערביים והניס אותם מעמדותיהם. באחד העיתונים היא אף כונתה – "הפצצה האטומית":

"הרעשת הדוידקה הטילה על הערבים פחד של פצצה אטומית"

בסך הכל יוצרו שש מרגמות מסוג דוידקה, כולן שרדו ועד היום וניתן לראותן.

אחת המרגמות מוצבת היום לראווה בירושלים באמצע כיכר "דוידקה", שמן הסתם נקראה על שמה של המרגמה. מרגמה נוספת הוצבה בכיכר בעיר צפת. מרגמה שלישית נמצאת בירושלים ברחוב יפו פינת הנביאים. הרביעית העוברה למצודת יואב, החמישית ליד בית יד לבנים ברחובות, והשישית בסליק של קיבוץ יגור והאחרונה בתוך גינה ציבורית ברחוב השומר בגבעתיים.

כיכר דוידקה בירושלים

 

דוד ליבוביץ ליד אמצעי לחימה שהמציא

פינת האנקדוטות: פרסומות, קריקטורות ומודעות מלפני 70 שנה

התעמלות בוקר במחנות העולים, מרץ 1948 (צילום: קלוגר)

 

כל העיתונים המופיעים באדיבות אתר "עיתונות יהודית היסטורית"

 

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.