"הקורונה כרגע מפרידה בינינו אבל עוד ניפגש בקרוב"

"יש אנשים שהרכיבו במהלך הסגר בקורונה פאזל של 3,000 חלקים כדי להעביר את הזמן. אני בניתי פאזל של סיפורים ואנשים ב-MyHeritage". ברכה (בוקי) לוקס, תושבת חיפה, עדיין לא מעכלת את מה שגילתה במחקר המשפחתי שביצעה בתחילת משבר הקורונה – ענף שלם של המשפחה שחשבה שנספה בשואה, ובן דוד קרוב שגר 50 ק"מ ממנה, ברעננה. "לא האמנתי שכזה דבר יכול לקרות אחרי כל כך הרבה שנים". 

מאז מצאה את בן דודה, יוחנן (יוחי) מילר, השניים לא מפסיקים לדבר. אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה שאלות פתוחות, פתאום יחד הם משלימים את הפערים. עד לכתיבת שורות אלו, ברכה ויוחי לא נפגשו. בגלל החשש מהידבקות בנגיף, מעדיפים השניים להמתין לימים טובים יותר להיפגש פנים מול פנים ולהסתפק בשיחות טלפון ממושכות. "אנחנו מקווים שהכל יהיה מאחורינו בקרוב ונוכל לערוך ביקור משפחתי אמיתי". 

זמן קורונה

בתחילת חודש אפריל, בעיצומו של הסגר הכללי, החליטה בוקי לוקס לנצל את הזמן הפנוי שנכפה עליה בבידוד הביתי, כדי להשלים משימות שדחתה במשך שנים. "אחרי 11 ימים בבית, סיימתי את הכל. לא נשארו לי משימות אישיות מלבד אחת שאותה דחיתי שנים רבות וידעתי שזה הזמן להתמודד איתה – זכרונותיו של הדוד גוסטב מאמריקה" 

זכרונותיו של הדוד גוסטב. 50 עמודים ובהם כל תולדות המשפחה, היו הבסיס למחקר של ברכה לוקס

לפני כ-40 שנה נסעה לוקס לארה"ב להדריך במחנה קיץ של הקהילה היהודית. את ההזדמנות הזו, להדריך בארה"ב, ניצלה בין היתר לביקור משפחתי אצל הדוד בפנסילבניה. "הייתי שם בסוף שבוע ארוך שהשפיע על החיים שלי. לקראת סיום הביקור, קיבלתי מבן הדוד שלי 50 דפים, מודפסים במכונת כתיבה – זכרונותיו של הדוד שלי. הדוד היה אז בן 80, יליד פולין שהיגר לארה"ב לפני המלחמה. "הנחתי אותם בארון ושכחתי מהם. לפני 35 שנים ניסיתי לתרגם, אבל זה היה סיוט  אז הנחתי לזה. ואז באה הקורונה". 

יוחנן (יוחי) מילר וברכה (בוקי) לוקס. מצאו אחד את השנייה בזכות Smart Match

מימין לשמאל: יוסף דוד (סבה של בוקי), משה (סבא רבא) ויוהן (סבו של יוחי).

לדבריה, היא אף פעם לא השקיעה יותר מדי זמן במחשבות על ההיסטוריה המשפחתית שלה. "השורשים שלי הם מפולין וגרמניה ובני המשפחה, בזמן השואה, היו בצרפת. מאז ומתמיד חשבתי 'מה יש לי לחפש, ממילא כולם מתים'. אבל פתאום, במהלך הסגר, התפנה הזמן והיה צריך ליצוק תוכן בתוך השעמום המתמשך בבית. הכנסתי את עצמי למשטר עבודה, כל בוקר השכמה בשעה 7 וחצי, כוס קפה, זכוכית מגדלת ביד ומתחילה לעבוד. כל יום, שבע שעות של תרגום, מילה במילה. כל מה שהיה בעיני מאוס כל החיים, פתאום נהיה מעניין. הוא סיפר הכל על העיירה, ירד לפרטים הכי קטנים, שמות, מקצועות, צורת החיים. הרגשתי ממש כמו בסרט".

את הפרטים ברשימות של הדוד, סימנה בצבעים: מקומות בכחול, שמות אנשים בשחור ושמות בני משפחה באדום. בשקיקה קראה וסימנה כל מה שנראה חשוב. "בקריאה שנייה ושלישית, נוספו עוד ועוד שמות בני משפחה מסומנים באדום והבנתי שיש לי פה חגיגה ואני חייבת מקום שבו אפשר לעשות סדר. חבר המליץ לי לנסות את MyHeritage ואמר שאמצא שם הרבה יותר ממה שאני חושבת".

בת הדודה בלאנש לוקס ז"ל (ראשונה במרכז) בספר המחזור של בית הספר. נהרגה בתקרית ירי בארה"ב

בוקי נרשמה לאתר והחלה להזין את המידע. ברגע שהוסיפה את שמו של הסבא, החלה לקבל התאמות חכמות במערכת. "כשנכנסתי ל-MyHeritage בפעם הראשונה והתבקשתי למלא פרטים אודות המשפחה, חשבתי לעצמי שאין לי באמת אילן יוחסין משמעותי. אנחנו בסך הכל שישה – אבא ואמא שלי כבר לא בחיים, אחותי ואני, בתי ובעלה, בני דודים מדרגה ראשונה בישראל ועוד מעט קרובי משפחה בברזיל. לא באמת ידעתי לאן אני אגיע. החלטתי שאני בונה עץ רוחבי לפי 'הדודים' – הדמויות שהכרתי בחיי. אחרי השואה כל מי שנותר היו קרובים שנקראו דודים. בעבר לא התעניינתי איך הם מחוברים אלי. קצת גיחכתי בצעירותי על אנשים שמתעסקים במתים, אמרתי לעצמי שאני, בניגוד אליהם, מתעסקת בחיים". 

אלא שאז, התאמה ראשונה שנמצאה עבורה, היכתה אותה בתדהמה. "בשנות ה-50 היתה לנו טרגדיה משפחתית, כשבת דודה שלי נהרגה בתקרית ירי בארה"ב", היא מספרת. "זה פצע פתוח במשפחה ומעט מאד יודעים מה קרה שם. פתאום קיבלתי תמונה צבעונית מספר המחזור שלה בבית הספר והתמונה היתה עוצרת נשימה. התגובה הראשונה היתה 'וואו' אבל התוצאות המשיכו להגיע. פתאום מצאתי תעודת התאזרחות של דוד שלי מצד אבי, שהגיע ארצה לפני קום המדינה והיה צריך תומך. זה היה ממש אוצר – דפים, דרכון, בקשה כתובה, תמונה. זה היה מדהים. שדרגתי את החשבון ב-MyHeritage כדי למצוא עוד אוצרות, ישבתי עם הבת שלי במפגש הראשון איתה אחרי הסגר והיא הראתה לי איך  בקלות אני יכולה להעלות תמונות. ואז ראיתי שבתיבת הדואר שלי ממתינה הודעה. "סבא שלי וסבא שלך היו אחים, שלום בת דודה". 

ציור קיר בבית המעצר של הגסטאפו בברלין

יוחי מילר מרעננה חוקר את ההיסטוריה המשפחתית שלו שנים רבות. כמשתמש ותיק ב-MyHeritage, מצא הרבה מאד חומר על המשפחה במהלך השנים והזין אותו לאילן היוחסין, ובו מעל ל-1600 איש. חיים, אביו של יוחי, היה בן 14 כשעלה ארצה מברלין, גרמניה בעליית הנוער, וכך ניצלו חייו. אמו אסתר ושני אחיו, משה וקלמן גורשו לאושוויץ ושם נרצחו, אביו, יוהאן נרצח על ידי אנשי גסטאפו בתחנת משטרת ברלין.  

משלוח מספר 6 מברלין לאושוויץ. קלמן מילר, דודו של יוחי שנספה במחנה (מוקף בצהוב)

לדבריו, "נושא השואה היה טאבו בבית, אף אחד לא דיבר, לא שאל ולא סיפר, כמו בהרבה בתים אחרים של ניצולי שואה. כשהבן הגדול היה צריך להכין לבית הספר עבודת שורשים, הבנו שאין ברירה וצריך לשאול את אבא שלי. ברגע ששאלנו אותו, הוא הלך לחדר ושלף תיק ובו קלסרים, עם מסמכים מתויקים ותמונות. זה הדהים אותנו,  הסקרנות התחילה מאותו היום. ככה התחיל המחקר שלי"

במהלך שנות ה-50 קיבל חיים האב אישורים על כך שאמו ושני אחיו נרצחו באושוויץ. שנים לאחר מכן, בארכיון באד ארולסן, הצליח יוחי לאתר את רישומי הגסטאפו ובהם שמותיהם של בני המשפחה. על אביו של חיים, יוהאן, שנרצח בברלין, לא היה מידע. "אבל אז נכנסה MyHeritage לתמונה. לפני 10 שנים קיבלתי הודעה מסטודנטית גרמניה שעבדה על פרויקט, שעסק בבית מעצר בברלין. היא כתבה לי שבאחד החדרים במתקן היה ציור קיר – פרופיל של ראש אדם, ובתוכו היתה חתימה של מי שצייר את הציור, דוד טריסקר והשנה, 1933. היא חיפשה ב-MyHeritage ומצאה את דוד באחד הענפים באילן שלי". 

ציור הקיר של דוד טריסקר בבית המעצר של הגסטאפו בברלין. השם הופיע באילן היוחסין של יוחי

יוחי סייע לחוקרת הגרמניה ונתן לה את תמונתו של דוד כנער, קרוב משפחה רחוק שלו והתמונה מוצגת כיום בבית המעצר, שהפך לימים למוזיאון. יוחי הבין שניתן להשיג חומרים נוספים וביקש את עזרתם של חוקרים בגרמניה, למצוא עבורו מידע נוסף אודות סבו שנרצח במשטרת ברלין. "מתנדבת מברלין הציעה ללכת בעצמה לארכיון בית החולים בו אושפז הסב לאחר שעונה בתחנת המשטרה, ומהר מאד מצאה עבורי את תיקו הרפואי. הוא הובא לתחנת המשטרה, חטף שם מכות רצח ואושפז בבית החולים ושם נפטר מפצעיו". 

"התגשמות של חלום"

כשבוקי בנתה את אילן היוחסין שלה ב-MyHeritage, המערכת זיהתה במהרה התאמה חכמה והצליבה בין אילנות היוחסין שלה ושל יוחי. "פתאום אני מזהה התאמה, ואני רואה שיש משתמשת מישראל שסבא שלה היה אח של סבא שלי", מספר יוחי. "זה היה רגע מאד מרגש. שוחחנו מיד בטלפון והחלפנו פרטים וסיפורים. סבא של ברכה נעצר בפריז, נשלח למחנה דראנסי ומשם גורש לאושוויץ. לא ידענו את זה, עד ש-MyHeritage פיצחה זאת עבורינו".

התאמה חכמה בין שתי האילנות, שהובילה לפריצת הדרך ולאיחוד המשפחה

בשיחה בין השניים, סיפרה בוקי ליוחי כי יש לה עוד בני דודים שמתגוררים בברזיל. כשיוחי שוחח עם בני הדודים בברזיל שעליהם שמע בפעם הראשונה, המשיך הענף המשפחי לצמוח. הוא הגיע לאנדרטת נרצחי צרפת בשואה ב"רוגלית", שם מצא את הפרטים של אח סבו, יוסף דוד ובנו קורט (בובי). הסבא יוסף דוד נעצר ברובע ב-11 בפריז ביוני 1942, נשלח לדראנסי ומשם לאושוויץ. הבן קורט, לפי המידע מברכה והרשומות ההיסטוריות, נעצר בפעם הראשונה ברובע ה-11 ואחרי תחנונים של אמו כי הוא צעיר מתחת לגיל 18, שוחרר מדראנסי ונשלח על ידי אמו לשטח החופשי בדרום צרפת. הוא נשלח למנזר La-Souterraine וכעבור זמן קצר שוב נתפס על ידי הגרמנים. שוב נשלח קורט לדראנסי ובאוגוסט 1942 נשלח אל מותו באושוויץ. אחות נוספת, ברוניה, נשלחה יחד עם בתה אווילין אל מותן באושוויץ. יוחי העביר את ממצאיו לבני המשפחה בברזיל ולבוקי, שהתרגשו עד דמעות לגלות בפעם הראשונה מה עלה בגורלו של קורט (בובי).  

יוסף דוד וקורט, שנרצחו באושוויץ. ברשימות הנספים של יהודי צרפת

האנדרטה לזכר יהודי צרפת בעמק האלה. לאחר השיחה עם בני הדודים בברזיל, נסע יוחי למקום ומצא את השמות בקיר ההנצחה

אילן היוחסין של משפחת מילר. שני ענפים שהתחברו בזכות MyHeritage אחרי 80 שנה

"זו התרגשות עצומה", מסכם יוחי את תחושותיו. "ללא MyHeritage זה לא היה קורה. כל אחד היה שומר לעצמו את המידע בעץ הפרטי שלו ושם זה היה נגמר. מבחינתי, הגילוי הזה הוא סוג של חלום – לדעת שאחרי כל מה שעברה המשפחה שלנו, יש צאצאים חיים ויש משפחה גדולה. הקורונה כרגע מפרידה בינינו, אבל אנחנו ניפגש בקרוב כשהכל ייגמר".