הם עברו חיים שלמים במרחק שעה נסיעה בלי לדעת זה על זה. ואז הגיעה ההתאמה

תארו לעצמכם שבמרחק נסיעה קצר מתגורר ענף שלם במשפחה שלא ידעתם על קיומו. שיש עוד משפחה גדולה – בני דודים מדרגה ראשונה ושנייה – שחיו כאן כל השנים האלה במנותק מכם. זה בדיוק מה שקרה לצאצאי משפחת דרוגוצ'ינר, שהתפצלו בין ירושלים, כפר סבא ושוודיה, כשכל אחד משוכנע שהוא היחיד ששרד את השואה. הם כנראה לא היו מתוודעים לקרוביהם לעולם, אלמלא בדיקת דנ"א אחת, מאגרי מידע זמינים וקצת תושייה.     

הסיפור המדהים הזה נפתח בוורשה של תחילת המאה הקודמת, שם התגוררו משה וולף ופייגא דרוגוצ'ינר עם בנותיהן, לאה (לימים רוזנטל) ומינדל (לימים פלינקר). לאה נשארה לגור עם בעלה בבירת פולין ואילו אחותה ובעלה היגרו להולנד, שם נולד להם משה זאב פלינקר – מחבר "הנער משה: יומנו של משה פלינקר". ביומן, שכתב בזמן המלחמה, הוא מגולל את סיפור בריחתה של המשפחה מהאג לבריסל ואת חייה שם בזהות בדויה, כשהוא חושף התמודדות ודילמות של נער דתי עם שאלות אמוניות בשואה. 

נשארה בפולין: מינדל ובעלה אליעזר נוח פליקר

האחיות לאה ומינדל נרצחו במחנות ההשמדה. בנותיה של לאה, רחל והניה, שבו אחרי המלחמה לפולין. משם עלתה הניה לישראל. אחותה רחל, שכונתה רנטה, עברה לשוודיה ושם היא חיה עד היום, כבר בת 99. שתיהן הניחו שכל יתר בני המשפחה נספו בשואה, ורק הן נותרו לבדן. הן ידעו אומנם על דודה שהתגוררה בהולנד, אך לא זכרו את שמה המלא ופרטיה. ודאי שלא היה להן כל מושג כי חמש בנותיה ואחד מבניה נותרו בחיים.    

בין שוודיה לכפר סבא: האחיות הניה ורנטה, בנותיה של לאה רוזנטל

זהות בדויה בבלגיה: משה פלינקר

דילמות של נער דתי בשואה: היומן שחיבר משה פלינקר בבריסל

גם ילדיה של מינדל לא הכירו את הקרובים מוורשה, והניחו שאיש מהצד הזה לא שרד. רובם עלו ארצה. וכך קרה שהניה, בתה של לאה, מתגוררת בכפר סבא – בעוד בני דודיה מדרגה ראשונה חיים בירושלים, כשאף צד לא יודע על קיומו של השני. 

הניה הלכה לעולמה. הוא הותירה אחריה בן ובת – יונה גרינברג, יושבת ראש ארגון יוצאי ורשה בישראל. בינתיים, בצד הירושלמי של המשפחה, קרה המפנה: אחת מבנותיה של מינדל היא לאה לוי. נכדתה רחל נישאה לשמחה גרשון בורר, חוקר משפחה וגנאולוגיה חובב. הוא התרשם מהטכנולוגיה, מסיפורי האיחוד המרגשים וממאגרי הנתונים של MyHeritage והחליט, מתוך סקרנות, לערוך בדיקות דנ"א לו ולבני משפחתו. התוצאות עבור אשתו היו מהממות.   

עדות אילמת: מצבות זיכרון במדרכה בהולנד

התברר כי בראש רשימת ההתאמות של רחל עומדת אישה משוודיה בת יותר מ-90 בשם רנטה רוזנטל-ביטרמן, עם שיעור התאמה של 4.2% בדנ"א – רמה המתאימה לבת דודה בהפרש שני דורות. נראה היה כי מדובר בבת דודה מדור ראשון של סבה או סבתה. אך של מי מהארבעה האפשריים? באילן היוחסין של רנטה בשוודיה הופיע השם דרוגוצ'ינר. רחל ידעה כי אמה של לאה לוי, כלומר הסבתא רבתא שלה, אכן הייתה רוגוצ'ינר לפני נישואיה.

שמחה לא בזבז אף רגע: הוא התקשר ללאה לוי, סבתה של אשתו, ושאל אם יש לה בת דודה ראשונה בשם רנטה רוזנטל-ביטרמן המתגוררת בשוודיה. היא השיבה כי אין לה מידע על בני דודים כלשהם. הוא לא הרפה. לבסוף, באמצעות רשומות היסטוריות שמצא, איתר את יונה גרינברג בישראל. בחול המועד סוכות הוא הרים לה טלפון, על פי פרטי התקשרות שמצא אונליין, ובישר לה כי בת דודה מדרגה ראשונה של אמה מתגוררת בירושלים. 

ההתרגשות שאחזה ביונה ובבעלה הייתה אדירה: לשניהם נותרו משפחות מצומצמות מאוד אחרי המלחמה, וזה עתה התגלה ענף שלם שלא ידעו על קיומו – זה של צאצאי מינדל פלינקר ובעלה. לצד ההתרגשות, יונה חשה החמצה גדולה על כך שאמה לא זכתה לשמוע את הבשורה. היא לא הבינה כיצד ייתכן שלא ידעה בכל שנותיה על בני דודים במרחק שעה נסיעה: "היא ואחותה היו משוכנעות שרק שתיהן שרדו את המלחמה ולא הצליחו למצוא אף קרוב משפחה נוסף. אילו רק ידעה".  

סגירת מעגל: האיחוד המשפחתי במרפסת של לאה לוי בירושלים

בשל מגפת הקורונה, 80 שנות נתק בתוך המשפחה התארכו בעוד כמה חודשים, אבל את הפערים כבר השלימו הצדדים בשיחות טלפון ממושכות. כחצי שנה לאחר הגילוי המרעיש, התקיים מפגש האיחוד במרפסת ביתה של לאה לוי בירושלים. את החיבוקים שם כבר אי אפשר היה לעצור.