ארבע שנות גלות במחנות מעצר בריטיים באפריקה, בין גיהנום לגן עדן

סדרת הטלוויזיה "קרתגו" ששודרה לאחרונה בערוץ כאן 11, סיפקה עבורנו ב-MyHeritage הזדמנות להעמיק בפרק לא מוכר בתולדות מדינת ישראל ובסיפורם המרתק של מאות פעילי אצ"ל ולח"י, אשר גורשו מארץ ישראל החל משלהי 1944 והוחזקו לאורך שנים במחנות מעצר בריטים באפריקה, שקרתגו הוא רק אחד מהם.

פעילי המחתרות, הקרויים גם "גולי אצ"ל ולח"י", הוחזקו במחנה סמבל שבאריתריאה, במחנה גילגיל שבקניה ובמחנה קרתגו שבמדבר סודן, ששימש למטרה זו את הבריטים למשך פרק הזמן הקצר ביותר: כתשעה חודשים מתוך תקופת הגלות כולה שארכה 4 שנים.

משתמש MyHeritage, תם סבן, שיתף איתנו את אוסף התמונות הנדיר של סבו, אשר ברזילי, מימיו במחנות אלה כפעיל האצ"ל,  וכך לספר את קורותיהם של גולי המחתרות, כפי שלא סופרו מעולם.

ברזילי, שנמנה על ראשוני המגורשים לאפריקה ועל האחרונים ביותר להשתחרר, הגדיל לעשות וכתב על צידן האחורי של רבות מהתמונות הסברים בכתב ידו, המבוססים על חוויותיו, כמו גם על ציטוטים מספרים שהוקדשו בחלקם לנושא. 

אגדות דיסני ועלילות גולי המחתרות

"סיפור הגלות באפריקה היה נוכח ומדובר בבית" מספר הנכד, תם (30). "לצד קלטות של סרטי דיסני היו לסבא שלי גם סרטים דוקומנטריים שעסקו בגולי המחתרות, ואנחנו, הנכדים שלו, אהבנו לצפות בהם יחד איתו, ולפעמים אפילו בלעדיו".

מחנה סמבל באסמרה, אריתריאה. 4 בנובמבר, 1946

ברזילי נולד בשנת 1923 בשם אשר שפיזאייזן בלודז', פולין, ועלה לישראל בשנת 1935 עם משפחתו שהתיישבה בירושלים. בשנת 1937, בהיותו בן 14, הצטרף לתנועת הנוער בית"ר ובשנת 1940, כשמלאו לו 17, הפך לחבר פעיל באצ"ל, עד לפירוקו בספטמבר 1948.

כינויו במחתרת היה "אלדד" וכך קרא לימים לבנו הבכור. ברזילי כונה גם "פיצ'וף או פיצ'קה, בגלל מבנה גופו הקטן, שבצעירותו היה חזק ושרירי. "בהמשך חייו הייתה לו כרס מכובדת למדי והוא נהג לתופף עליה ולשיר 'איי בי די בם בם, סמבלה' " נזכר תם בחיוך. "לימים הבנתי ש'סמבלה' הוא מחנה סמבל באריתריאה. סביר להניח שמדובר בשיר שהיה חלק מהווי הגולים במחנה".

מטבח הגולים במחנה סמבל באריתריאה. ברזילי, ששימש כטבח במחנות השונים, במרכז התמונה, אוחז במצקת

"על מיטתי בחדר מגורי בגילגיל", כתב ברזילי בגב התמונה

ביולי 1944 ברזילי נעצר על ידי שלטונות המנדט בשל השתייכותו לאצ"ל. "ממה שידוע לנו, הוא נעצר בעקבות הלשנה של שכנה" מספר תם. "הוא נכלא בתחנת המשטרה של הבריטים ב"קישלה", שבעיר העתיקה בירושלים, למשך כשלושה שבועות, ואז הועבר ללטרון שם הוחזק במעצר למשך שלושה חודשים נוספים".

ב-19 באוקטובר 1944 הוגלה ברזילי על ידי הבריטים לאפריקה, כחלק מהשילוח הראשון שמנה 251 עצורים.

מאיר שמגר, יצחק שמיר ומבצעי בריחה חובקי עולם

בסך הכל, גורשו לאפריקה 439 פעילי אצ"ל ולח"י, אך עבור חלקם תקופת המעצר היתה קצרה בהרבה מזו של ברזילי.

יצחק שמיר, לדוגמה, ראש הממשלה השביעי של ישראל, שהיה באותה עת ממנהיגי מחתרת לח"י, גורש לאפריקה על ידי הבריטים כשנתיים לאחר ברזילי, ביולי 1946, אך תוך חצי שנה הצליח לברוח ממחנה סמבל דרך מנהרה שחפר עם מספר גולים נוספים, בהם יעקב מרידור, ממפקדי האצ"ל ולימים ח"כ ושר הכלכלה בממשלות שמיר ובגין.

שמיר הצליח להגיע אל המושבה הצרפתית ג'יבוטי, שמדרום מזרח לאריתריאה, ומשם דרך פריז, חזרה אל ישראל. מרידור הסתתר באדיס אבבה במשך חצי שנה עד שנתפס ונכלא במחנה גילגיל שבקניה. תוך חודשים ספורים גם ממנו הצליח לברוח, דרך מנהרה שחפר, ממנה חמק אל אוגנדה, ואז טס מקונגו הסמוכה אל בריסל וממנה חזרה לישראל סמוך לקום המדינה.

נוסף לשמיר ומרידור, נמנו על גולי אצ"ל ולח"י אישים מרכזיים ביותר בתולדות המדינה, בהם מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בשנים 1983-1995, שמואל תמיר שכיהן בין היתר כשר המשפטים בממשלת בגין, אליהו מרידור, לימים ח"כ וכן אביו של דן מרידור, ועוד.

"סמוך למחנה גילגיל בקניה, ינואר 1948". ברזילי יושב, שלישי מימין

בספרו "ארוכה הדרך לגלות", סיפר יעקב מרידור על ברזילי:
"נתקלתי בתוך המנהרה בפיצ'ו (אשר ברזילי), בחור ירושלמי מן המסורים ביותר והפעילים ביותר בכל מפעל הבריחות. הוא רצה להיות האחרון הלוחץ את ידי הבורחים וקשה היה לכעוס עליו. לחצתי את ידו בחמימות. 'להתראות בחוץ' אמרתי לו. והוא השיב, 'אמן'".

בראיון שהעניק ברזילי לנכדו תם עבור עבודת שורשים, סיפר: "אנחנו, הגולים, חפרנו תעלות כדי לברוח מהמחנות עד שגילינו שבעצם, האיטלקים שבידם היה השטח לפני שהבריטים קנו אותו בשביל לבנות מחנות, לא סתמו לחלוטין את התעלות הקודמות אלא רק סתמו את התחלתן – כך שאנחנו החלנו לחפור באמצע המחנה ולא ישר בחדרים או ביציאות. גילינו את אותן מחילות איטלקיות ופשוט פתחנו את שני צדדיהן".

עכברושי ענק, נבחרות כדורגל וסדר פסח חתרני

גולי המחתרות הוחזקו במחנות בתנאי כליאה לא פשוטים, מנותקים ממשפחותיהם וביתם, והנהגת הישוב היתה מנוכרת למדי למצבם. "סבא שלי סיפר בראיון לעבודת השורשים, ש"כאשר שכבנו לנוח במיטותינו במחנה, תמיד היה איזה משהו נעים כזה שליטפנו, אך לאחר כמה פעמים שהדבר התחמק מאיתנו גילינו שבעצם אלה היו עכברושי ענק".

לצד התנאים הקשים, הבריטים איפשרו לפעילי המחתרות לרכוש השכלה, להוציא עיתונים וכתבי עת, לעסוק בפעילויות ספורט ואתלטיקה, מכדורגל וכדורסל ועד טניס ופינג פונג. הגולים הקימו תיאטרון ומקהלה, עסקו בעבודות יד, הקימו בית כנסת, למדו תורה וחגגו את חגי ישראל, לעיתים באופן חתרני למדי, כגון תליית שלט "שפוך חמתך על הגויים" במבנה בו ערכו סדר פסח והדלקת נרות חנוכה למרגלות מפה גדולה של ארץ ישראל השלמה ולצדה תמונתו של ז'בוטינסקי.

מסיבת חנוכה במחנה גילגיל בקניה. דצמבר 1947

"שפוך חמתך על הגויים". עריכת השולחנות עבור ליל הסדר במחנה גילגיל בקניה

קבוצת הכדורגל ירושלים ב' במחנה סמבל שבאסמרה, אריתריאה. 1947

שתי נבחרות ביום פתיחת מגרש הכדורגל במחנה גילגיל בקניה, אוגוסט 1947

ברזילי שוחרר עם אחרוני הגולים מקניה לאחר הכרזת העצמאות, ב 12 ביולי 1948.

עם שובו ארצה התגייס לצה"ל, שירת ביחידה של מרגמות כבדות ולחם במבצע קדש, במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר שחרורו משירות חובה עבד כפקיד במשרד המשפטים ובמשרד הבריאות. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך כעורך-דין בשנת 1965. אז גם התחתן עם רות ולזוג נולדו אלדד ומרב, אמו של תם.

השחרור. חניית ביניים בגבול סודן, בדרך לישראל. יולי 1948

בגב אחת התמונות, בה מופיעים למעלה ממאה גולים במחנה סמבל באסמרה כתוב "להורי היקרים למזכרת נצח – אשר". התמונה צולמה בנובמבר 1946, ולדברי תם "ככל הידוע לנו, זוהי התכתובת הראשונה של סבא שלי עם הוריו, לאחר מעל שנתיים בגלות. עם שובו ארצה, הוא נדר בפני אמא שלו שלא ייצא עוד לעולם את גבולות הארץ. הנדר לא הותר עד לשנת 2001. דיברתי איתו בטלפון ממרסיי, צרפת, שם גרתי עם ההורים שלי במסגרת שליחות מטעם המדינה. אמרתי לו, 'סבא, אני מתגעגע', וזה מה שגרם לו להחליט שהתרת הנדר אפשרית באופן חד פעמי, ואמא שלו ז"ל, היתה תומכת בו בחום, והוא הגיע לביקור במרסיי".

לפני חמש שנים, בפברואר 2017 נפטר ברזילי בגיל 93.

"מזכרת נצח". מחנה סמבל באסמרה, אריתריאה. נובמבר 1946

אשר ברזילי ונכדו תם סבן