"לא להתנשק ולא להתחבק", מנחה אותנו כעת קבינט הקורונה, במה שמרגיש כמו ד'זה-וו לשנה שעברה. אבל מתברר שכבר לפני מאה שנים, בעיצומה של השפעת הספרדית שהקיפה כשליש מאוכלוסיית העולם, התמודדו בתקשורת ובקרב מקבלי ההחלטות עם דילמות דומות – ואפילו חיפשו דרכים יצירתיות להפגין חיבה. ארכיון הפרסומים של MyHeritage חוזר מאה שנים לאחור, אל כללי הזהירות והמבוכה מול המגפה שחלפה
עם שוך הקרבות של מלחמת העולם הראשונה, החלו לחזור אט אט החיילים מן החזית. אלא שבאותה התקופה בדיוק השתוללה ברחבי הגלובוס השפעת הספרדית – מהמגיפות הקטלניות שידע העולם, זו שקטלה בין 20 ל-50 מיליון איש ואף שינתה את הדרך בה אנשים מפגינים חיבה פיסית כלפי יקיריהם. כך קרה שבמרץ 1919 קבוצה של 800 חיילים אמריקאים עשו את דרכם על אונייה לביתם שבסינסינטי. ניתן להניח שכל מה שרצו החיילים התשושים זה להתקבל בחיבוק ובנשיקה מקרוביהם שהמתינו להם בהתרגשות על הרציף. מה שהחיילים לא ידעו, זה שהציבור בתקופה ההיא כבר הונחה על ידי הרשויות להימנע מחיבוקים ונשיקות, פשוטו כמשמעו. ואולם, ראש העיר של סינסינטי באותו הזמן, מקבל החלטה שנויה במחלוקת לכופף את ההנחיות. כאשר החיילים יורדים מן האונייה, הוא אומר להם את הדברים הבאים, שפורסמו בעיתון המקומי: "כעת ניתן לכם הזדמנות לנשק את אחיותיכם. צו 'איסור הנשיקה' אינו קיים, וגם אם היה אחד כזה, ראש העיר אינו מוכן בשלב שהוא ייאכף".
רוצים ללמוד על חייהם של בני משפחותיכם מהדורות הקדומים? חפשו באוסף העיתונים שלנו כעת
תתחילו לסנן
אחד הפתרונות שהוצעו לנשיקה אינטימית היה לסנן את הפרטנרים, אבל באופן מילולי. למשל, בעזרת אביזר דמוי מחבט טניס שולחן, עם רשת עטופה בחומר מחטא ופשוטה לניקוי. "מדענים מזהירים אותנו שנשיקות אינן היגייניות ועלולות להעביר מחלות", נכתב במגזין Popular Science שפרסם את הפטנט. "רובנו מוכנים לקחת את הסיכון, אבל תמיד יש מי שמעדיף לנקוט משנה זהירות גם בנשיקה המושלמת".
מנהג נפוץ ומיותר
ה-Daily News, אחד העיתונים הנפוצים שראו אור בפרת' שבמערב אוסטרליה, הקדיש במרץ 1919 טור שלם לנשיקה. בפירוט אומנותי כמעט הוא תיאר את הנשיקה הטהורה, את מה שהיא נועדה להיות – ואת הזילות שנוצרה כאשר הפכה לאקט חברתי ידידותי "רווח מדי, בעיקר בקרב בנות המין היפה". עוד נכתב כי כאשר הנגיפים אורבים לנו בכל פינה, "הגבר שברחוב והאישה שבבית" חייבים לנקוט זהירות. כדי להימנע מהסיכון של העברת נגיפים המשתקעים בפה ובגרון ומחכים להסתער על משטחים חדשים ולהתרבות בהם, הציבור נדרש לחדול מהמנהג המיותר הזה לפחות עד יעבור זעם. ויש גם המלצה שכנראה לא הייתה עוברת בימי קורונה: "אפשר להסתפק בלחיצת יד".
ריחוק חברתי
ב-8 בנובמבר 1918 הוקדשו כל כתבות העמוד הפותח בעיתון המקסיקני El Nacional לזוועות השפעת הספרדית. בין היתר הופיעו שם 14 הנחיות בסיסיות למאבק במגפה, שלא פסחו על הנשיקה ודווקא לא צידדו הפעם בחלופה הידנית: "כשגברים לוחצים יד לשלום וכשנשים נותנות נשיקה, הנגיף עלול לעבור מאדם לאדם. חשוב להקפיד על כללי ההיגיינה".
לא לירוק בציבור
"אם אתם חייבים להתנשק, תתנשקו דרך ממחטה", קראו לציבור רשויות הבריאות בניו יורק עם התגלות המקרים הראשונים של השפעת הספרדית בעיר. בדיווח ב-New York Sun באוגוסט 1919 הופיעו עוד מספר הנחיות, כמו להימנע משימוש בסכו"ם, בספלים ובמיוחד בכוסות זכוכית שלא נשטפו היטב, ולא לירוק במקומות ציבוריים.
עונש מידתי
נוסף על דילמת המגעים והנשיקות, הרשויות עסקו גם אז בכיסוי האף והפה. ואם חשבתם שקנס של 500 שקלים על אי עטיית מסכה זה הרבה, מה תגידו על זה: צו מטעם מועצת העיר מזהיר כי מי שלא יעטה מסכה בציבור ימצא את עצמו בכלא, לא פחות. "רשויות הבריאות כבר אישרו את הצו והמשטרה ערוכה לאכוף אותו", נכתב באוקטובר 1918 ב-Evening News של לוס אנג'לס.
שערים סגורים
הצורך בריחוק חברתי ובהימנעות מהתקהלות היה מנת חלקו של הציבור גם אז, עם השבתה של עולם התרבות. בית האופרה הומסטייק שבדרום דקוטה הודיע כי בצל התפשטות השפעת הספרדית, שעריו ייסגרו עד שהסכנה להפצת המחלה תחלוף לגמרי.
חוכמת הליזול
ולקינוח, הנה גרסת האלכוג'ל של השפעת הספרדית: "במהלך המגפה", נכתב ב-San Francisco Examiner, "רבים הקפידו למזלם לחטא את בתיהם. אחרים החלו לנקוט אמצעי זהירות כשכבר היה מאוחר. רבים נכנעו לנגיף לאחר שהזניחו את ההגנה על עצמם, ויש שלא הצליחו לרכוש ליזול בגלל הביקוש הפתאומי. המגפה נגמרה, אבל היא נתנה לנו שיעור במוכנות. היא לימדה אותנו על החוכמה שבשימוש בליזול באופן קבוע".
מה דעתכם על הדרך שבה התמודדו בעבר עם השפעת הספרדית בהשוואה להנחיות שהציבור מקבל היום? נשמח לשמעו מכם בתגובות.