תזכורת מהעבר: המסר האנטישמי על הגלויה מפולין

תגובות0

בפינה השמאלית של הגלויה שנשלחה חזרה מפולין לפלשתינה בספטמבר 1945 הסתתר מסר קצר שמכווץ את הלב. בכתב יד, בעט ירוק דהוי, שרבט בקור רוח מצמרר פקיד דואר פולני תשובה מצמררת בנימה אנטישמית ליהודי מבת-ים שביקש לשאול לשלום יקיריו: "הגרמנים ניקו מכאן את כל היהודים".

יוסף ראב, שולח הגלויה מפלשתינה, לא סיפר מעולם ליקיריו בארץ על התשובה האכזרית שקיבל מאותו פקיד דואר פולני. את הגלויה החתומה שמר בין חפציו האישיים ולא הראה אותה לאיש. היום, ילדיו רק יכולים לדמיין איך הרגיש האב, כשהדאגה לבני משפחתו שלא יצרו קשר עם תום המלחמה, הפכה לצער עמוק כשהתבשר שכל קרוביו בפולין נרצחו על ידי הנאצים, באותו יום בו אסף בחזרה מסניף הדואר בבת ים את הגלויה ששלח לאהוביו.

לאחר מותו, בשנת 92', נחשפו בני המשפחה לגלויה שהותיר אחריו ראב לצד מכתבים נוספים ששמר מקרוביו, שנשלחו בשנים הראשונות למלחמה. את החומרים ההיסטורים המשפחתיים העלו לאתר MyHeritage, בו בנו את אילן יוחסין המשפחתי ובו מונצחים כל קרוביהם שנספו בשואה.

"הגרמנים ניקו מכאן את כל היהודים"

"אצלנו הכל בסדר, תודה לאל"

עוד בטרם כבשו הנאצים את פולין ידע יוסף ראב, יליד קרקוב ומנהל חשבונות במקצועו, שמקומו בפלשתינה. כציוני וחבר בתנועת הנוער, חלם בילדותו לעלות לארץ ישראל ובשנת 1933 הגשים את חלומו ועלה ארצה לבדו. העובדה שהיה רווק, ללא ילדים, הקלה עליו את המעבר. הוריו ואחיו, כולם נשואים ובעלי משפחות, בחרו להישאר בקרקוב ובלובלין, שם ראו את עתידם. בטרם עזב את פולין, עוד הספיק ראב לקבל רישיון נהיגה על משאית כי הניח שלא יוכל למצוא עבודה במקצועו המקורי בארץ ישראל. למזלו, מהר מאד מצא עבודה כמנהל החשבונות במועצת בת-ים. במכתבים ששלח להוריו ואחיו, סיפר על כך בהתרגשות רבה.

אשתו של יוסף, בטי, ילידת גרמניה, עלתה ארצה בשנת 1938, בעקבות אירועי ליל הבדולח. את אישור היציאה מגרמניה הנאצית הצליחה להשיג בזכות נישואים פיקטיביים ליהודי, תושב פלשתינה ופעיל ציוני שהגיע לביקור בגרמניה ונאות לשאתה לאישה כדי שתוכל לקבל את אישור היציאה המיוחל. בשנת 1943 נישאו יוסף ובטי. כעבור שנה נולדה בתם, רחל.

חלופת המכתבים בין יוסף להוריו ואחיו נמשכה גם בשנים הראשונות למלחמה. בני המשפחה מצאו דרך לתקשר, באמצעות שליחת מכתבים לבת דודתם שהתגוררה בספרד הפשיסטית והיא שהעבירה אותן מאחד לשני. במכתבים ששלחו הקרובים מפולין, אין שום אזכור למצבם המדרדר של היהודים. בחלקם, הצנזורה דאגה למחוק כל רמז לתיאור אמיתי של המצב. ביוני 1940 קיבל יוסף מכתב מאחיו בנימין (Beno/Benek) שהתגורר בקרקוב עם רעייתו ובתו:

"יוסף היקר. אצלנו, תודה לאל, כולם בריאים וכולנו בבית. חג הפסח היה מצומצמם מאד. יש עכשיו עבודה מועטה מאד וגם אבא היקר יכול להרוויח רק מעט מאד. אני מרגיש טוב מאד וכבר הולך לטייל ברחוב ומתנועע טוב למדי. אמא היקרה גם היא מרגישה טוב. מעבר לכך אין לי כל דבר מיוחד לדווח לך. ההורים, האחים והאחיות מברכים ומנשקים אותך".

לבת הדודה רגינה, שהתגוררה בספרד והעבירה את המכתבים, כתב בנימין בצידו האחורי של הדף:

"אני מודה לך על העזרה האדיבה, שכן עכשיו יש לנו רק את הדרך היחידה הזו, באמצעותך, לקבל מכתבים מיוסף. שמעתי רבות עליך ועכשיו יש לי הזדמנות לכתוב גם לך כמה שורות. מה שלום בת הדודה האני? תמסרי לה דרישת שלום ממני ומן ההורים היקרים. מעבר לכך אין לי שום דבר חשוב לדווח עליו. אני מברך אותך ואת ילדיך היקרים. בן דודך, בנו".

מברק אחרון

הדיווחים על מצבם הקשה של היהודים באירופה, הרדיפות והסכנה האורבת להם החלו לזרום ארצה וראב, כמו יתר אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל, הבין שבני משפחתו בסכנה של ממש. בני משפחתו של ראב הועברו לעיירה בובובה שבדרום פולין ואף על פי שתעבורת הדואר מאירופה ארצה נעצרה כמעט לחלוטין, הצליח האח בנו לשלוח בפברואר 1942 מברק אחרון לאח בישראל – מברק שנשלח באמצעות הצלב האדום הגרמני אל הסוכנות המרכזית של שבויי מלחמה בז'נבה ומשם הגיע ארצה בחודש מאי. המברק קצר מאד ובו שני משפטים שצונזרו ונחתכו מהדף המקורי:

השולח: ראב בנו.

כתובת מדויקת:   קרקוב,  Bobowa k. Stroz dystrykt

המקבל: יוסף ראב

כתובת מדויקת: בת-ים, קרוב לתל אביב. פלשתינה.

כדלהלן:

כולנו בריאים. (צונזר). תכתוב בתדירות גבוהה יותר גם לאבא. לובלין. דרישת שלום מכולנו.

היה זה המברק האחרון שקיבל יוסף מבני משפחתו בפולין. הקשר בין בני המשפחה נותק ובמקביל החלו לזרום שמועות על גורלם המר של יהודי אירופה. במאי 1944, בזמן שבאירופה התחוללה שואת היהודים ובמחנות בפולין התרחשה מלאכת ההשמדה ההמונית, נולדה בישראל בתו הבכורה של יוסף, רחל. לאבא הטרי לא היה עם מי לחלוק את שמחתו והדיווחים המצמררים שהגיעו ארצה הגבירו את מפלס החרדה לשלום יקיריו.

"מי מכם נשאר בחיים?"

ב-20 לאוגוסט 1945, כחצי שנה לאחר סיום הלחימה באירופה ונפילתו של המשטר הנאצי, כשהתבררו הפרטים המדויקים על חורבן העם היהודי ואיש מבני משפחתו שנותר בפולין לא יצר שום קשר, כתב ראב גלויה למשפחתו. בתחינה ותפילה שתגיע ליעדה, ביקש ראב מבני המשפחה לתת סימן חיים. החרדה בה נמצא בעת כתיבתה של הגלויה, זועקת מהטקסט:

בנו, ארנו ורגינה היקרים!

אני כותב את המכתב הזה בלב רועד. האם הוא יגיע אליכם? מי מכם נשאר בחיים? מה שלומם של אבא, הלה (Hela), מניה (Mania), יאנק (Janek) וילדים בלובלין (Lublin)? אנחנו מקבלים הודעות על מה שקרה בתקופת המלחמה והן ממש מזעזעות. קשה לנו להאמין בכל זה, אף על פי שזאת האמת. בבקשה תכתבו אלינו כמה שיותר מהר! ביום 9 במרץ שנת 1943 התחתנתי כאן ואני מרוצה מאוד מאשתי בטי מבית הירש. 

נולדה לנו בת, ושמה רחל. אנחנו מחכים לבשורות טובות מכם. אני מוסר לכם דרישת שלום חמה ונשיקות. כל טוב. שלכם, יוסף (Józek)

נמען: בנו ראב (Beno Raab)

בובובה (Bobowa) ליד סטרוז'ה (Stróże)

פולין

שולח: י. ראב (J.Raab)

בת ים ליד תל אביב

פלשתינה

1 במאי שנת 1944

מאי 1944, המברק האחרון  

ב-10 בספטמבר 1945, שלושה שבועות לאחר ששלח אותה, התקבלה הגלויה בחזרה, חתומה על ידי הדואר הפולני. כתובת הדואר שאליה שלח יוסף את הגלויה, בה התגוררה משפחתו לא היתה קיימת עוד. הנמענים לא נותרו עוד בחיים. פקיד הדואר הפולני שנתקל בגלויה יכול היה להשאירה בערימת הדואר המצטברת של הנמענים הרבים שאינם עוד. הוא יכול היה להשליכה לפח ולהמשיך בחייו. אך הוא בחר להשיב לשולח שבפלשתינה. בכתב יד משובש בשגיאות כתיב, בסלנג שהיה שגור בפיהם של רבים בפולין באותם הימים, כתב משפט אחד: "הגרמנים ניקו מכאן את כל היהודים".

"אבא קיווה במשך שנים שמישהו בכל זאת יחזור", מספרת בתו רחל ביאליק. "הרדיו תמיד היה פתוח על המדור לחיפוש קרובים. לפעמים היינו שומעים על אנשים שמצאו לפתע קרובים שחשבו שנספו, ואבא התפלל שגם במשפחתו מישהו אולי שרד אבל איש מהם לא נותר בחיים. כואב לי לחשוב מה עבר עליו כשקיבל לפתע דואר חוזר מפולין וראה את הגלויה. אולי לרגע קיווה שזה אחד מבני המשפחה שעונה לו, עד שקרא את תשובת הפקיד הפולני. הסיפור הזה מאד מטלטל אותי. מאז שגילינו מה נכתב בגלויה נשאבתי פנימה לתוך הסיפור ואני חושבת עליו יום ולילה".

אילן היוחסין שבנתה רחל ביאלק

 

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.