"75 שנים לאחר השואה, מצאתי משפחה בגרמניה"

לפני מספר חודשים פנתה אלינו איווט פינטר, משתמשת ותיקה של MyHeritage וסיפרה על גילוי משפחתי מרתק שחוותה בזכות Smart Match שקיבלה לאחד מקרוביה באילן היוחסין. פינטר סיפרה בהתרגשות כי היא נוסעת לגרמניה, לאיחוד עם בני משפחה שעל קיומם לא ידעה עד לרגע הגילוי. עם שובה מגרמניה, נענתה להצעתנו לכתוב לבלוג את סיפורה: 

"זה נראה היה תחילה כמו טעות. לא היה סביר בעיני שאחיה של סבתי, דוד שנצר, יופיע באילן יוחסין של משפחה אחרת. בשנים האחרונות קיבלתי לא מעט התראות מ-MyHeritage על התאמה חכמה שנמצאה עבורי. לא תמיד בדקתי את כל ההודעות האלקטרוניות שקיבלתי מהמערכת, על אף שהן תמיד היו מדויקות, משום שלרוב הן נגעו לאנשים מאילן היוחסין הרחב שלי שהם בני משפחה די רחוקים שלי ולרוב מנישואין.

מה רבה היתה התדהמה עבורי כשראיתי שמישהו בשם דוד שנצר, עם בדיוק אותם תאריכי לידה ומוות, הופיע פתאום באילן יוחסין של משפחה אחרת…בגרמניה!

"אני הבן של דוד שנצר"

סבתי נטי נגר לבית שנצר ואחיה נולדו בלייפציג. סבתי ושניים מאחיה הצליחו לברוח לצ'ילה ומשם לארה"ב בשנת 1939. אמם הצליחה לברוח ולהצטרף אליהם לצ'ילה, לאחר שהסתתרה במחבוא בניס, צרפת בזמן המלחמה. דוד שנצר, אחיה הגדול ב-17 שנה של נטי, נרצח באושוויץ יחד עם אחותו אמה, לאחר שהשניים כשלו בניסיונם לחצות את הגבול מצרפת לשוויץ ב-1942 ונתפסו. דוד לא היה נשוי.

דוד שנצר. נתפס בזמן בריחתו מצרפת לשוויץ ונשלח לאושוויץ

כאשר התחלתי לחקור את ההיסטוריה של משפחתי לפני שש שנים, סבתי סיפרה לי שלדוד היה ילד מחוץ לנישואין. בת דודתה של סבתי, תיאה הורסט, אשר הצליחה לברוח לבריטניה, נסעה מספר פעמים להרצאות בלייפציג במסגרת לימודי השואה ובסיומה של אחת ההרצאות, ניגש אליה גבר ובנימוס סיפר לה שהוא בנו של דוד שנצר. נדהמתי לשמוע ממנה את הסיפור הזה והתאכזבתי לשמוע ממנה שאיננה זוכרת את שמו. לא היתה עבורי שום דרך להמשיך את המחקר הזה, ללא בדל של אינפורמציה אודותיו.

כאשר קיבלתי את ההתאמה החכמה מ-MyHeritage לפני בדיוק שנה, באוקטובר 2016, הנחתי שאם זה דוד שנצר הנכון, הוא קרוב לוודאי יופיע באילן של מישהו כגיס או קשר משפחתי דומה. אבל בגרמניה? מדוע שיופיע באילן של משתמש מגרמניה? הרי לא היו שנצרים בגרמניה.

התחלתי לחקור את האילן החדש שבו הופיע דוד ונשמתי נעתקה ממש, כשראיתי שדוד שנצר מופיע באילן המשפחתי כמי שיש לו לא רק צאצא אחד, אלא כמה צאצאים וכולם מופיעים כ"פרטי", משמע – הם כנראה בחיים! מיד כתבתי מייל למנהל האילן ובתוך פחות מ-24 שעות, קיבלתי תשובה ממנו. יורגן קולנר, שבנה את אילן היוחסין הזה, כתב לי שהוא נכדו של דוד שנצר, הנין של אהרון שנצר ומריה קונסטלינגר ושהוא חי באזור לייפציג.

יורגן קולנר כתב שהוא קרא באושר גדול את הודעתי ושישמח מאד לשמוע עוד ממני כדי שנוכל להכיר איש את רעהו וללמוד על העבר המשפחתי. למעשה, מר קולנר יצר את אילן היוחסין ב-MyHeritage רק משום שנכדתו היתה צריכה ליצור אילן יוחסין במסגרת עבודת בית הספר ולא היתה פלטפורמה אחרת לייצר אילן שכזה בנמצא, מלבד MyHeritage.

משפחת שנצר בצ'ילה, לאחר המלחמה. שלחו מכתבים לאחיינם בגרמניה

האב נעלם, הבן נשלח למחנות כפייה

בימים הראשונים לאחר שנוצר בינינו הקשר, החלפנו בינינו מידע רב. שלחתי לו אילנות יוחסין מפורטים אודות האבות המייסדים שלנו ומידע לגבי בני דודים משותפים שלנו המתגוררים בארה"ב ובצ'ילה. החלפנו בינינו תמונות ונדהמתי לראות עד כמה דומים היו דוד וסבתי נטי. בן דודי החדש היה גדול ממני ב-17 שנים, בדיוק הפרש הגילאים בין דוד לנטי. לאחר שקיבלתי ממנו גישה לאילן שלו, למדתי שלדוד היו שני ילדים: אביו של יורגן, זיגפריד וגם בת בכורה, ג'ואנה. שנינו התרגשנו עד דמעות לראות כמה גדלו אילנות היוחסין שלנו ושלשנינו יש כעת בני דודים משותפים בגרמניה ובארה"ב.

שיתפתי עם יורגן את מה שאני יודעת לגבי מוצאה של משפחת שנצר: סיפרתי לו שהמשפחה מגיעה מפולין, משם היגרה לגרמניה ועל ההגירה למערב של אלו, ברי המזל מבני המשפחה, שהצליחו להימלט בזמן מציפורני הנאצים. יורגן סיפר לי על ההיסטוריה של היחסים בין סבו, דוד לבין סבתו הגרמניה שאיננה יהודיה ועל העובדה שלא יכלו להינשא אז, בשל הנסיבות.

משפחת שנצר, כמו גם המשפחה הגרמנית של הסבתא, לא קיבלו בהבנה את היחסים בין השניים. סבו וסבתו אמנם לא חיו יחד אולם בילו זמן יחד בחופשות וימי הולדת. דוד, סיפר לי יורגן, המשיך להיות מעורב בעסק של משפחת שנצר עד שנאלץ לברוח מהמדינה.

במהלך המלחמה אביו של יורגן, זיגפריד קולנר, נשלח יחד עם יתר היהודים למחצה (“mischlings”) למחנה עבודה ועבד בעבודות כפייה, בהן בניית מסילות רכבת בחזית המערבית, בתנאים איומים אך שרד את המלחמה. לאחר השחרור על ידי כוחות הברית ב-1945, זיגפריד קולנר הועבר בין מחנות פליטים שונים עד ששב לביתו בלייפציג. הוא נישא לאמו של יורגן והשניים העניקו לבן, יורגן תנאים וחינוך טובים.

אהרון שנצר, אביו של דוד. שמו הופיע באילן היוחסין של יורגן קולנר כסבא רבא

תפוח בדבש בלייפציג

כאשר זיגרפיד הלך לעולמו ב-2010, מצא יורגן כמה מכתבים ישנים שקיבל האב מהאחים של סבתי, חיים ובנו שנצר, שהצליחו לשרוד את השואה. זיגפריד הצליח ליצור קשר חזרה עם השניים וכתב חזרה לדודים שמעולם לא פגש, שאל אותם האם יש בידיהם מידע אודות אביו, דוד. יורגן לא לגמרי בטוח מדוע נאמר לו שהשנצרים שהצליחו לברוח מגרמניה לא רצו שום קשר עמם, אבל הקשר בין זיגפריד לדודים חיים ובנו נותק זמן קצר לאחר חלופת המכתבים הזו.

לתקשורת שלי עם בן דודי החדש התווסף חבר חדש, בן דוד ראשון של אמי, הארי שנצר, שהתרגש בדיוק כמוני וכמו יורגן מהעובדה שמצאנו האחד את השנייה אחרי כל כך הרבה שנים. החלפנו בינינו מיילים ובהם סיפרנו על משפחותינו, על המתרחש בגרמניה מאז המלחמה ועל מנהגים וחגים יהודיים, שהיו לגמרי לא מוכרים ליורגן, שכן הוא גדל במזרח גרמניה. הקשר בין שלושתנו הפך קרוב וחם מיום ליום וניכר היה שתפס חלק מאד מרכזי בחיינו. בתחילת 2017 התחלנו לתכנן מפגש משולש, פנים מול פנים.

במאי 2017, 78 שנים לאחר שסבתי ואחיה ברחו מגרמניה ושרדו, נפגשנו לראשונה אני, בן דודה של אמי, הארי ואשתו יחד עם יורגן ואשתו רנטה בברלין. זו היתה פגישה מרגשת במיוחד – לא דומה לשום פגישה מרגשת אחרת שחוויתי בחיי. הסקרנות ההדדית, שגדלה עוד יותר לאחר חודשים ארוכים של התכתבות, איפשרה לנו מיד להפשיר את הקרח ולצלול לשיחות עמוקות ואישיות, בעלות משמעות.

שלושה בני דודים, בבית העלמין היהודי בלייפציג. מימין לשמאל: יורגן קולנר, הארי שנצר ואיווט פינטר

יורגן ורעייתו הראו לנו את ברלין ויחד הלכנו למוזיאון היהודי, שהיה מבחינתנו הזדמנות מצוינת להכיר ליורגן את התרבות והמורשת היהודית שאותם מעולם לא הכיר. משם נסעו יחד עם יורגן ורנטה ללייפציג, שם הראו לנו השניים את בית המשפחה מלפני המלחמה, את בית הקברות היהודי בו קבור סבא רבא, אהרון שנצר ואת האנדרטה הממוקמת בדיוק במקום בו עמד בית הכנסת היהודי בעבר.

עוד באותו הערב, יורגן הפגיש אותנו יחד עם בני הדודים הנוספים המתגוררים באזור לייפציג. בלתי נתפס היה עבורנו לעכל את העובדה שיש לנו עוד בני משפחה רבים המתגוררים בגרמניה ושהם תמיד היו שם, מבלי שידענו על כך. התאספנו יחד כולנו, בהתרגשות, סקרנות ותקווה – היה קשה מאד להיפרד בתום הביקור הזה כשהגיע זמננו לשוב הביתה לארה"ב.

מאז הפגישה בינינו, תדירות ההתכתבות בינינו גדלה ואנחנו מספרים אחד לשני על משפחתנו ומברכים זה את זה בחגים ומועדים ומתכננים איחוד משפחתי גדול נוסף עם כל בני המשפחה בניו יורק, באפריל 2018. השבוע כתב לנו יורגן שהוא ורנטה אכלו תפוח בדבש לציון השנה החדשה ולכבודנו, בני הדודים החדשים מאמריקה. כולנו הסכמנו שאין דרך יפה מזו לפתוח את השנה החדשה".