השבוע לפני 70 שנה: טבח במפעל "היוצק", גורלו של משתמט ודרישת שלום לטובה

תגובות1

היחסים הבעייתיים בין היהודים לבריטיים – ניתוח רקע של האירועים שהביאו את הצדדים לנקודת רתיחה בעקבות הטבח בבית החרושת "היוצק" • אורי מאירוביץ נסע לאנגליה במקום להתגייס לכוחות הישוב היהודי. איך זה נגמר? • וגם: קיווי בשנת 1948 – לא מה שחשבתם

מדור שבועי מיוחד: לכבוד יום העצמאות ה-70 ההולך ומתקרב, נסקור בכל שבוע את האירועים החשובים, המעניינים, המרגשים והמשעשעים שהתרחשו השבוע ערב הכרזת העצמאות ב-1948 – ואתם מוזמנים להצטרף. יש לכם חומרים יוצאי דופן מלפני 70 שנה? ההורים צילמו תמונה יפה שנשארה באלבום? צילמתם וידאו ישן ששוכב בבוידעם? אולי אפילו כתבתם יומן אישי מאותם הימים? אנחנו ב-MyHeritage קוראים לכם לשלוח אלינו תמונות, סרטונים, מסמכים או כל דבר אחר שנראה לכם מעניין. פנו אלינו בפייסבוק או כתבו לנו למייל: israel70@myheritage.com

במחלף חולון, ממש לצד המכוניות החולפות, עומדת כיום אנדרטת זיכרון צנועה. מי שייסע במקום ויחליט לעצור ולרדת מהרכב לרגע, יוכל לקרוא את הקטע הקצר שמופיע על האנדרטה במקום:

"כאן, במבואות תל אביב, עמד בית חרושת ליציקה ובו עמדה קדמית של "ההגנה" – צבא המדינה בדרך. ב-י"ט באדר א' תש"ח (29.2.48) רצחו פורעים ערביים 10 ממגיניו לאחר ששוטרים בריטים פרקו את נשקם והפקירום.

ואלה שמות הנופלים: דב בירנצוייג, מרדכי אריה בכר, יהודה אריה גולדשטיין, צבי הירש וולפר, יצחק יעקובוביץ, אליהו לוי, יצחק מיכאלוביץ, אנשל פרלשטיין, ישראל צ'רנוביץ, שבתאי מאיר קמחי"

אנדרטת זיכרון לבית החרושת "היוצק"

לפני 70 שנה צומת חולון היה חלק ממה שנקרא "דרך הביטחון", שנסללה עם פרוץ מלחמת העצמאות במטרה להרחיק את ישובי היהודים מהשכונות הערביות שתקפו את משתמשי הדרך. לצואך השמירה על התוואי הוקצו כוחות רבים, והפעילות כללה סיורים יומיים ומארבים ליליים, כמו גם עמדות הגנה שאוישו לאורך כל שעות היום.

מפת דרך הביטחון בין תל אביב לראשון לציון

מפעל תחת מתקפה

בית החרושת "היוצק" ספג ירי בלתי פוסק מצד הכנופיות הערביות באזור בפיקודו של חסן סלאמה, מראשי המרד הערבי הגדול. בעקבות ההתקפות החוזרות והנשנות הודיעו בעלי בית החרושת כי אינם מרגישים בטוחים, וכי בכוונתם לעזוב את המקום.

הודעת השביתה ביוצק (מתוך אוסף הספריה הלאומית)

באותה תקופה החלו הבריטים להגיע לבית החרושת על מנת לבצע חיפוש נשק שהוחזק על ידי היהודים, ובאחת הפעמים אף גילו מקלע מסוג סטן וארגז רימונים. במקביל לכך נהגו אנשי האצ"ל לפתוח לעיתים בפעולות ירי על רכבים ערביים שחלפו במקום. הכוחות הבריטיים ראו את המתרחש ושאפו לאכוף את מרותם.

וכך, מעבר לביקורות הנשק התכופות, הם האשימו את היהודים בפגיעה בבטיחות התחבורה הציבורית, והחליטו להפציץ את הסמל היהודי במקום – "היוצק".

בסוף חודש פברואר ירו תותחנים בריטים מספר פגזים לעבר המבנה וחור גדול נפער בחזית הבניין. הערבים שראו את המתרחש ניצלו את המצב, ואף הצליחו לתקוף קשות את היוצק ולפוצץ את מבנה בית החרושת לזבל כימי.

אירועים אלה התווספו לאירועים נוספים כמו רצח 7 הנוטרים והפיגוע ברחוב בן יהודה בירושלים. כל אלה גם יחד גרמו ליחסים בין הבריטים ליהודים באזור להגיע לנקודת רתיחה. אבל נדמה שההתדרדרות הגיעה לשפל בדיוק השבוע לפני 70 שנה, עת התקיפו אנשי ארגון הלח"י קרון רכבת שבתוכו נסעו חיילים בריטיים בדרכם לחופשה. בעקבות המתקפה נהרגו 28 חיילים ונפצעו 32.

הודעת לח"י על ההתקפה

מוסדות הישוב גינו את התקפת הלח"י, אבל ראשי שלטון המנדט רתחו מזעם, והחיילים הבריטיים חיפשו נקמה

בריטים מפקירים את יהודים לידי ערבים

עוד באותו היום, מעט אחרי השעה ארבע בצהריים, כוחות בריטיים מלווים במשוריינים החלו לזרום אל בית החרושת היוצק ולחדור פנימה בטענה שעליהם לבצע חיפוש נוסף. תחילה המגינים והפועלים היהודיים ספגו קללות, ולאחר מכן נאמר להם לעמוד עם פניהם לגבי הקיר. אחד הניצולים שיחזר מאוחר יותר את שאירע:

"שעות עמדנו כשידינו מורמות והחיילים מחפשים ומחרימים את נשק המגן. למולי עמד שוטר ערבי כשאקדחו מפונה כלפי החזה שלי ואצבעו על ההדק. מדי פעם היה שוטר זה ממצמץ בעיני ארס לחיילים ושואל: 'לתקתק?'".

הזמן עבר והחשיכה ירדה. החיילים הבריטיים סיימו את החיפוש, אספו איתם את הנשק שמצאו במקום ואף ניתקו את הטלפונים כדי שלא ניתן יהיה להזעיק עזרה. אותו ניצול ממשיך למספר:

"לאחר שלקחו לנו את הנשק אמרו לנו – 'תוך שני רגעים יתקרבו ויבואו הערבים הנה. חושו והימלטו על נפשותיכם. השתוממנו לנוכח טוב ליבם של החיילים ומיהרנו למכונית. התברר כי ידיים זדוניות הספיקו לטפל במכונית ולקלקלה".

טרם עזיבתם את המקום צעק אחד הקצינים הבריטיים: "רציתם מלחמה, בבקשה – דמכם יישפך". החיילים עזבו הבריטיים את המפעל ומייד החלו הכנופיות הערביות להמטיר אש כבדה על המקום.

היהודים שהיו במקום נותרו ללא נשק וללא יכולת להתגונן בזמן שהערבים התקרבו עוד ועוד:

"לפני שהצבא עזב את המקום, ולאחר שהחרים את נשק המגן שמצא בשטח המפעל, אמר הקצין לבחורים: 'אני נותן לכם שני רגעים לברוח מכאן, מיד לאחר נסיעתנו'. לכשהצבא רק החל זז התפרצו עשרות אנשי הכנופיות המזויינים ואספסוף המרצחים, ירו וטבחו בחסרי המגן והנשק, והתעללו בגופותיהם בצורה האכזרית והפראית ביותר".

כמה מן המגינים והפועלים היהודים שהיו חשופים להתקפה ניסו עוד להימלט באמצעות משאיות, אך כאשר הגיעו אליהן גילו כי יד נעלמה קלקלה גם אותן. בשל כך אנשי הכנופיות הערביות השיגו אותם:

"היהודים קפצו כולם לתוך מכונית משא. מיד ניתכה עליהם אש מצד ההמון הערבי, שנתאסף ליד הכניסה. מכונית המשא לא נדלקה על נקלה והאנשים ניסו לעבור לטנדר, אולם האש הקטלנית הפסיקה את העלייה לטנדר. הערבים המשיכו להמטיר אש ובינתיים הגיעו ערבים נוספים אשר ירו על הבורחים.

רק לעת ערב, כאשר הגיע אחד הניצולים לישוב מקווה ישראל, התגלו פרטי האירוע. למקום נשלחה חולייה שהצליחה לחלץ את הגופות שהיו מוטלות במקום.

הרוחות בציבור היהודי זעמו, שכן התחושה היתה שהיה מדובר בפעולה מתוכננת היטב שמטרתה היתה להותיר את הפועלים והמגינים בבית החרושת ללא יכולת להגן על עצמם. בשל כך הודיעה מפקד כוחות ההגנה בת"א כי לא יותר לא יתאפשר לאנשי צבא ומשטרה בריטיים לחפש נשק בעמדות ההגנה.

"לא תשתמט!" – צבא העם ב-1948

השבוע לפני 70 שנה צה"ל עדיין לא הוקם, ועדיין, רוח ההתגייסות להגנה על המדינה שבדרך היתה חזקה מאוד, ועל כך יעידו כרזות חוצות ומאמרים רבים מאותה התקופה.

ואולם בניגוד לרוח הזו, החליט אזרח צעיר בשם אורי מאירוביץ לנסוע לאנגליה במקום לשרת. הדבר גרם לסערה, וכאשר הפרטים התבררו התגלה כי הוריו של אורי עזרו לו אף הם בעריקה.

בעקבות כך יצא פסק דין חריף של בית דין מוסדות הביטחון נגד אורי מאירוביץ והוריו שרה ועזרא. דירתם הוחרמה וקנס של 1000 לירות יושט עליהם אם בנם לא יחזור תוך שישה שבועות. "ואם לא יוחזר", נכתב בפסק הדין, "יוטל קנס נוסף של 2000 לירות ומר מאירוביץ יפוטר מעבודתו כסוכן יינות בראשל"צ".

על פי אמצעי התקשורת מאותם ימים "המשפט שנערך נגד מאירוביץ היה הראשון במינו ונודעה לו חשיבות ציבורית רבה. הוא נועד לשמש אזהרה חמורה לגבי המשתמטים והעריקים למיניהם ולהוכיח שאין אפליה בין בני הפועלים ובני טובים שבציבור הארצישראלי".

ואכן, נראה שהדינמיקה הציבורית והמשפטית עשתה את שלה, שכן השבוע לפני 70 שנה בוטל פסק הדין באופן פתאומי וחודש לאחר מכן מאירוביץ חזר לארץ ובסופו של דבר התגייס.

פינת האנקדוטות: פרסומות, קריקטורות ומודעות מלפני 70 שנה

כל העיתונים המופיעים באדיבות אתר "עיתונות יהודית היסטורית"

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.

  • עמיקם ליפשיץ


    6 במרץ, 2018

    שלום רב. נמצא אצלי צילום לוגו של בית החרושת לספירט מול ביח"ר "היוצק" , אם תרצו לראות אוכל לשלוח לכם בהקדם תודה עמיקם ליפשיץ כפר סבא