זכרונות מפראג: הזרוע האווירית של "ההגנה"

תגובות

מאת רותי בודילבסקי •

אבי, ישעיהו בודילובסקי (בודי) ז"ל, התגייס בשנת 1942 לפלמ"ח. שלוש שנים בלבד לאחר מכן, ב-1945, הוא כבר היה חלק מכוח של שבעה לוחמים שפרץ למחנה המעפילים בעתלית במטרה לשחרר מעפילים ועולים העצורים במחנה.

כותרת עיתון "הבקר", 11 באוקטובר 1945 (מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית)

אבל כנראה שהדבר החשוב והמעניין ביותר בחייו של אבי, היא העובדה שהוא נטל חלק בקורס הטייס שנפתח באפריל 1945, אז קובצו עשרת הטייסים לזרוע האווירית של הפלמ"ח שכונתה אז "מחלקת הטיס".

ב-30 בנובמבר 1947 פרצה מלחמת השחרור, ובאפריל 1948 עברה הטייסת ליבנאל, שם הפך שמה לטייסת הגליל שאבי היה ממקימיה. עם הקמת "שירות האוויר", הזרוע האווירית של ארגון ההגנה שהתפתחה בהמשך לחיל האוויר הישראלי, הוצב אבא שלי בטייסת א' בשדה דב והשתתף בהפצצת גוש עציון שהתרחשה בין החודשים ינואר ומרץ 1948.

אבי מקבל את הכנפיים מהרמטכ"ל יגאל ידין ז"ל

באחד מהמבצעים הטיס אבי את הגברת לורנה וינגייט, אשתו של אורד וינגייט, מעל קיבוץ רמות נפתלי הנצור. במהלך אותה הטיסה לורנה ביקשה לזרוק ספר תנ"ך כדי לחזק את רוח הנצורים. ב-15 במאי השתתפה הטייסת שלו בקרבות מלכיה וקדש בהפצצת הכוחות הערבים.

בספטמבר 1948 יצא אבי לצ'כוסלובקיה ללמוד טיסה על מטוסי קרב נוספים.

"האימונים היו באקרובטיקה, טיסת מכשירים וכן יסוד להפצצה". מתוך ספר האימונים בצ'כיה

עד היום נשמרו אצלי מכתבים מרגשים שכתב לחברתו פנינה בת המושבה בית גן שהיא חלק מיבנאל, אותה הכיר בטייסת בגליל. אותה חברה הפכה לאחר מכן לאשתו, הלא היא אימי ז"ל. הנה קטע קצר ומעניין ממה שכתב לה:

"מזג האוויר כאן נורא, ערפל כבד שנמשך כבר שבוע. מעניין לראות אותנו הפלמ"חניקים הולכים במגבעות ובמעילים הכבדים והסמל ענוד על הדש. זה פשוט מתאים אחד לשני. נוסף לזאת הייתה לנו הפתעה באחד הערבים בשבתנו בבית הקפה ובהזמיננו קפה, הוגש לנו בפינג'אן ובספלים קטנים, כאילו להזכיר לנו ימים עברו. חבל שלא הייתה צלמנייה לצלם איך הפלמ"ח בצ'כיה שותה קפה."

המכתב שאבי שלח לאימי מצ'כוסלובקיה
אבי ואימי (במרכז בלבן) עם חברים ובני משפחה בחתונתם, 12 ביולי 1949

חיינו וגדלנו בתקופה בה חונכנו להיות אנשים ישרים וצנועים, לפעול ולתרום כמו האנשים "הגדולים" שנתנו הכול על מנת שנוכל לחיות בארץ הזו כשדבר סביבנו לא היה מובן מאליו. במבט לאחור של שנים ידענו להבין כי סיפור חייו של אבא הוא סיפור של מדינה שלמה, שעשתה הכול כדי להתקיים ולקום, ולהילחם על עצמאותה. אבא הצליח להעביר את האהבה גם אל אחותי ואליי ושתינו שרתנו גם כן בחיל, בזמן מלחמת יום כיפור. חיל האוויר ומורשתו היה תמיד ויישאר חלק משמעותי בליבנו.

אבי ברחובות פראג, דצמבר 1948

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.