האבנים שמנציחות את זיכרון משפחתי

תגובות
מאמר אורח מאת: יעל ברזילאי
רבים מכם מכירים את פרויקט אבני הנגף, שנועד להנציח את זיכרם של קורבנות נרדפי הנאצים. אלו אותן אבני פליז המותקנות במדרכה ליד כתובתם האחרונה של הקורבנות, הבניין בו גרו לפני שגורשו. האבנים פזורות ברחבי ישובים באירופה, עדות לנוכחות של הקורבנות כחלק בלתי נפרד של המציאות של לפני המלחמה, יוצרות ניראות אחידה של העדרם מהמרחב הציבורי. באותו זמן האבנים, עליהן מוטבע שם, תאריך לידה ותאריך שילוח ו/או מוות, מהוות תחליף לאבן מצבה, שהרי לרוב הניספים אין קבר.

פרויקט אבני הנגף הינו יוזמה של האמן גונטר דמינג. התקנת האבנים חייבת את אישורו. לעיתים נתקלים בסירוב של הרשויות המקומיות ולפעמים בהתנגדות של הקהילה היהודית המקומית. גם בישובים בהם מותקנות אבנים מתעוררות דינמיקות מגוונות סביב הפרויקט הזה.

כך למשל בשכונת ווילמסדורף בברלין, שכונה בורגנית שקטה במערב העיר. במשך שנים חיו בשכונה יהודים רבים – כל זה נקטע באחת. בשנים האחרונות התארגנה כאן קבוצת מתנדבים שמטרתם להנציח את התושבים שנעלמו. לצורך כך נאספה רשימה של אלה שנשלחו להשמדה מתוך המקום השליו הזה, המתנדבים פונים ביוזמתם לאמן גונטר דמינג, מממנים את הנחת אבני הנגף ומתחזקים אותן.

אבא שלי, דניאל בכרך והמתנדבת קארין סיביאט

תושבי השכונה לא מסתפקים בכך: הם מחלקים ביניהם את השמות ויוזמים תחקירים מקיפים על הניספים – בעיניי זהו החלק המשמעותי והמרגש של הפרויקט. בתחקיר הם מנסים למצוא את כל הידוע על קורותיו של הניספה דרך מסמכים בארכיונים שונים. בשנים האחרונות מידע ארכיוני נוסף לאתרים כמו MyHeritage ובכך הופך האתר לכלי מחקר חשוב עבור המתנדבים. הם כם מנסים לאתר קרובי משפחה בתקווה למידע נוסף.

לפני כ-4 שנים קיבלה משפחתי אימייל מפתיע מקארין סובייט, אחת המתנדבות בווילמסדורף. קארין חקרה את קורותיה של סבתא רבתה שלי נאני קרומבך ומצאה אותנו דרך עץ המשפחה באתר Geni. אז כמעט לא ידענו דבר על נאני.

כשאבנים מדברות

טקס הנחת אבני הנגף ברחוב פריזר התקיים ב-2014 בנוכחות מתנדבים, שכנים ורב העיר ברלין. לצד האבן של נאני שלנו בפריזר 11 שבשכונת ווילמסדורף, עומדות בשורה עשרים ושמונה אבנים נוספות. גילינו בעזרת המתנדבים ששלוש מהן שייכות למשפחה שלנו, שלושה מבני דודיה של סבתי שנשכחו מהנרטיב המשפחתי שלנו.

לטקס הנחת האבנים הגיעו נציגים של שתי משפחות בלבד – לכל שאר הנספים לא מצאו המתנדבים שארים, לדמותם לא נשאר זוכר מלבד תושבי השכונה. לאחרונה, כמעט ארבע שנים מאוחר יותר, מצאתי קרובי משפחה של אחד מהנספים הללו, שלא ידעו כלל שלקרוב המשפחה הונחה אבן זיכרון. אני מקווה למצוא נוספים.

בזמן שעבר מאז המשכנו ללמוד ולהכיר את אלה שכמעט נמחקו מדברי הימים של המשפחה. גילינו שיש בידינו ארכיון מכתבים מרשים: מכתבים של סבים וסבתות וקרובים שנפטרו מצאו את דרכם למגירות בחדר העבודה של אבי ונחו שם במשך עשרות שנים. מדוע נשמרו המכתבים בקפדנות למרות שאיש לא נגע בהם? אין לדעת.

שיבוץ אבני הנגף במדרכה, רחוב פריזר 11, ברלין 2014

אבי ואני יצאנו למסע גילוי הסודות החבויים. פענוח המכתבים אינו רק הבנת השפה בה הם כתובים, אלא גם נסיון להבין את המציאות שמתקפלת בין המילים והשיוך של כל זה לאופיין של דמויות, לדינמיקה משפחתית ולמציאות ההיסטוריות. החיפוש הוא תהליך מספק לא פחות מהתוצאות הסופיות, דומה לפיתרון חידות כשהרמזים מפוזרים בין המכתבים, תמונות ומקורות מידע הפזורים בעולם. כל גילוי חדש מעורר סערה ומקרב אותנו לא רק אל גילוי העבר אלא גם אחד לשניה.

דמותה של נאני אופיה וקורות חייה כמו נולדו מחדש, כך גם בני משפחה אחרים. עבודה רבה עוד לפנינו. למרבה הצער אבי נפטר לפני פחות משנה, באמצע הדרך. אני ממשיכה ללא השותף העיקרי שלי לפשע וכותבת על כך בארכיב-לוג www.Archiv-log.com.

בהזדמנות זו אני מודה לצוות MyHeritage על שתרם גישה חינמית לאתר ולמאגרי המידע שלו עבור המתנדבים מברלין, העומלים על חשיפת פיסות היסטוריות פרטיות שהן חלק מההיסטוריה הגדולה של כולנו.

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.