אבותיי הקדמונים היו 8 מתוך 45 הניצולים היחידים מהמלחמה שכמעט מחקה עיירה שלמה

הכל התחיל בלוויה של סבתי לפני שנתיים. במהלך השבעה עלו סיפורים משפחתיים על קשר אפשרי לרוברט פיק האב (Robert Peake the Elder), צייר החצר המלכותי. זה שלח אותי למסע של חקירה וגילויים. גרתי בניו יורק במשך 8 שנים, ולהפתעתי הרבה גיליתי שגרתי במרחק כמה רחובות בלבד מהציורים שלו שתלויים במוזיאון המטרופוליטן (Met), מבלי לדעת בכלל שאנחנו קרובי משפחה.

מריט הורן קפורו (Merritt Horan Capurro)

בזמן שחקרתי את הסיפור שלו, התחלתי לשים לב ששם של עיירה גרמנית מסוימת צץ שוב ושוב — לאורך 6 דורות ברציפות. באותו רגע הבנתי שהסיפור המשפחתי שלי הרבה יותר עמוק ממה שדמיינתי.

עיירה שכמעט נמחקה במלחמה

הצטרפתי ל-MyHeritage ביוני 2025, ומהרגע הראשון פשוט התמכרתי — אם לוח הזמנים שלי היה מאפשר זאת, הייתי יכולה לשבת שעות מול המסך. דודה שלי קרולין, הגנאלוגית הוותיקה של המשפחה, העניקה לי בסיס חזק להתחיל ממנו. ככל שבניתי את אילן היוחסין שלי, שכולל כיום 715 אנשים, שמתי לב שדורות רבים מהשנים 1500–1600 הגיעו כולם מאותו אזור קטן בגרמניה.

העיירה הגרמנית האגספלד (Hagsfeld), שבה חיו אבותיה הקדמונים של מריט

מתוך סקרנות, חיפשתי את העיירה בגוגל וגיליתי שהיא הייתה זירת קרב מרכזית במלחמת שלושים השנים. זה הוביל אותי לפרט מדהים: בשנת 1650, נותרו בעיירה 45 ניצולים בלבד.

מיהרתי לבדוק שוב את התאריכים באילן היוחסין שלי — ועברה בי צמרמורת כשהבנתי שהמשפחה שלי היוותה 8 מתוך אותם 45 ניצולים.

סיפורה של משפחת מיינצר

אחד הניצולים היה פאולוס מיינצר (Paulus Meinzer; 1616–1689), אב קדמון ישיר שלי (13 דורות אחורה). הוא היה רק בן שנתיים כשפרצה מלחמת שלושים השנים, ובן 32 כשהסתיימה. הוא גדל בתקופה קשה מאוד אך הגיע לגיל מבוגר — וזו אחת הסיבות לכך שאני מאמינה בכל ליבי שהוא היה אחד מ-45 התושבים ששרדו.

פאולוס שירת כעורך דין בהאגספלד. הוא התחתן עם אפולוניה זייפריד (Appolonia Seyfridt; 1617–1675), שהייתה כמעט בת גילו. אני אוהבת לדמיין שהנישואים שלהם נבעו מאהבה גדולה.

יחד נולדו להם מספר ילדים, אם כי לא כולם שרדו את תקופת הינקות. זה פשוט מדהים לחשוב עליהם — פאולוס, אפולוניה וילדיהם — עוברים את זוועות מלחמת שלושים השנים, מנסים לשרוד ולבנות את חייהם מחדש בעיירה כמעט ריקה מאדם. אפולוניה נפטרה 14 שנים לפני פאולוס, אך זכתה לחיות מעל עשור לאחר סיום המלחמה. החוסן הנפשי שלהם הוא משהו שאני נושאת איתי עד היום.

אילולא הם שרדו, לא הייתי כאן היום

המחשבה שרק 45 אנשים נותרו בכפר — וששמונה מהם היו בני המשפחה שלי — הייתה פשוט מטלטלת. המחשבה הראשונה שלי הייתה הכרת תודה פשוטה: אם הם לא היו שורדים, אני לא הייתי כאן.

אבל זה גם הרגיש מאוד אישי. לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שמצאתי את הסיפור הזה בדיוק ברגע הנכון בחיי כאמנית. זה מרגיש כמו דלק ליצירות עתידיות, כאילו החוסן שלהם מחכה להתבטא דרכי.

לחצות את האוקיינוס

חלק מהמשפחה עם שם המשפחה מריט (Merritt) — שהוא במקרה גם השם הפרטי שלי — הגיעו לקונטיקט מטינטרדן (Tenterden), קנט, אנגליה בשנת 1634. בצד הגרמני, צאצאים מבאדן היגרו לדרום קרוליינה בשנת 1752. הרשומות הללו קיבלו אישור דנ"א דרך אחותה של סבתי.

אב קדמון אחד, יוהאן גיאורג מנצר (Johann Georg Mentzer), שנולד ב-1727 בהאגספלד, היה הדור האחרון שחי בגרמניה לפני ההגירה לאמריקה. הוא הגיע לגיל 100 ונפטר בניו הולנד, פנסילבניה. נראה שאביו, יוהאן מיכאל מנצר (1701–1781), הגיע יחד איתו, שכן שניהם נפטרו באותה עיירה.

תיעוד של מסעו של יוהאן לאמריקה מתוך אוסף רשימות נוסעים והגירה (1500–1900) ב-MyHeritage

השושלת שלהם חוזרת ישירות להנס גיאורג מיינצר (Hanns Georg Meintzer; 1643–1691), בנו של פאולוס — שהיה רק בן חמש כשהמלחמה הסתיימה. לפניו היה פאולוס עצמו, ולפני פאולוס היה ג'ורג' ג'יי מיינצר (George J. Meintzer), שנולד בשנת 1580 בבוואריה. בשלב מסוים, המשפחה עברה מערבה לבאדן. נראה שאביו, יוהנס גיאורגיוס מנציג (Johannes Georgius Mentzig), היה במקור מבאדן. המעבר הזה הוא עדיין אחת התעלומות הרבות שהייתי רוצה לפענח.

תחושה של בית שלא יכולתי להסביר… עד עכשיו

התגלית הזו שינתה לחלוטין את הדרך שבה אני מרגישה כלפי ההיסטוריה המשפחתית שלי וכלפי הזהות שלי. זה גורם לי להיות גאה מאוד במקורות שלי, ומעורר בי סקרנות עמוקה לחזור לגרמניה.

בשנת 2010 טיילתי שם עם אימי ואחי. בילינו ברוטנבורג על הטאובר (Rothenburg ob der Tauber), ולאחר מכן הבנתי שהיא נמצאת במרחק של פחות מ-60 ק"מ מהעיירה של אבותיי.

מריט במינכן בשנת 2010 עם משפחתה וחברתה סטפי

נהנית מבירה גרמנית במינכן

אני זוכרת שטיילתי ברחובות מימי הביניים בתחושת שלווה שמעולם לא הרגשתי קודם לכן. אפילו אמרתי לאימי שהנשמה שלי מרגישה שם "במנוחה". היא הסכימה איתי. עכשיו התחושה הזו הגיונית עוד יותר.

תמונה מהטיול של מריט ברוטנבורג על הטאובר

הפתעות שהרגישו כמו עידוד

השימוש ב-MyHeritage עזר לי לא רק לאשר סיפורים משפחתיים ישנים אלא גם לחשוף כמה כאלה שהפתיעו אותי לחלוטין. אחד המשמעותיים ביותר היה לגלות שגם סבתי וגם סבתא-רבתא שלי — שהיו להן השפעות אמנותיות עצומות על חיי — נולדו במחוז פולטון (Fulton), אטלנטה. סבתא-רבתא שלי, מרי אליזבת, הייתה במיוחד המודל האמנותי שלי לחיקוי בילדותי. היו לה חיים לא קלים, אבל הרוח היצירתית שלה מעולם לא דעכה.

תמונה של סבתא-רבתא של מריט, מרי אליזבת כתינוקת, עם אימה ארטמיסיה

לאחרונה זכיתי במלגת אמנות כדי להביא את העבודות שלי לפסטיבל גדול באטלנטה… באותו מחוז שבו סבתי נולדה! כשזה קרה, הרגשתי כאילו אבותיי הקדמונים מעודדים אותי בזמן אמת — כאילו המורשת שלהם סוגרת מעגל.

הרבה יותר מסתם שמות באילן היוחסין

האתגר כעת הוא שככל שאני הולכת רחוק יותר אחורה, הרשומות הופכות דלילות ופחות אמינות. אבל כל שם חדש שאני מוצאת — כל חלק בפאזל — מרגיש כמו חוט נוסף שקושר אותי חזרה למקום ממנו באתי.

אני מעוניינת במיוחד להעמיק בעבודתו של פאולוס כעורך דין בעיר ולחקור את רשומות הטירה שמהן עולה כי ייתכן שנולד בהן. גם ללא כל התשובות עדיין, המסע הזה נתן לי משהו נצחי: תחושה של חיבור, גאווה ומטרה.

ו-MyHeritage ליוותה אותי בכל שלב בדרך.

תודה רבה למריט הורן קפורו על ששיתפה אותנו בסיפורה המדהים. אם גם אתם גיליתם תגלית מדהימה ב-MyHeritage, נשמח מאוד לשמוע עליה! אנא שלחו אותה אלינו דרך הטופס הזה או שלחו לנו דוא"ל לכתובת stories@myheritage.com.