אוצר בתוך אסופת המכתבים: פרוטוקול הפגישה בין ראשי היישוב היהודי למלך חוסיין

תגובות

"אני מוכן לתת ליהודים אדמה במתנה, בתנאי שהם יכנסו דרך הפתח ולא יפרצו פרץ בקיר לבוא פנימה. העתיד יוכיח ליהודים שאין להם שום סיבה לפחוד מפני הערבים". הדובר: חוסיין בן עלי, מלך חג'אז ואביו של עבדאללה הראשון, מלך ירדן הראשון בפגישה חסויה בעמאן עם משלחת של מנהיגים יהודים, בינואר 1924. פגישה שנועדה להציג בפני ההנהגה הערבית את חזון היישוב היהודי לחיים משותפים, לנמק את רצונם של היהודים בבית לאומי בארץ ישראל ולבקש את עזרת המלך בהרגעת הרוחות בארץ ישראל על רקע המתיחות עם ערביי הארץ.

היתה זו פגישה מרתקת בין הנהגת הוועד הלאומי בארץ ישראל למנהיג הערבים ובנו, האמיר עבדאללה הראשון שהפך בהמשך למלך ירדן. בפגישה הוצגו עמדותיה של ההנהגה היהודית והאופן שבה רואים הצדדים את העתיד, ותכליתה – להפיג את החששות ההדדיים. "להשפיע על ערביי ארץ ישראל בכדי להרחיק את אי-ההבנה השוררת ולהגיע לידי אחדות". דיווחים על הפגישה פורסמו באותם הימים בעיתונות העברית, אך תוכן הפגישה נותר חסוי במשך כמעט 100 שנים ונחשף לראשונה עתה.

פרוטוקול הישיבה הסודי, שנכתב על ידי דוד ילין, ראש הוועד הפועל של הוועד הלאומי, נמצא לאחרונה בתוך אוסף מכתבים עצום שהותיר אחריו חיים יפת, פעיל ציוני שהיה אז מזכיר הוועד הלאומי ולימים כיהן כסמנכ"ל משרד הסעד. נכדו, גלעד יפת, מנכ"ל ומייסד MyHeritage שנבר לאחרונה במאות המכתבים המרגשים ששלח סבו לבני משפחתו שנותרו בביאליסטוק, פולין, נדהם למצוא בין אסופת המכתבים גם מסמך רשמי של הוועד הלאומי ובו פרוטוקול הפגישה בעמאן. כמי שיודע היטב להעריך את חשיבותה של רשומה היסטורית, הבין יפת מיד שמדובר באוצר.

"חבר נכבד", כתב ילין בראש המסמך, "אנו מתכבדים בזה להציג את פרטי הנסיעה של המשלחת היהודית לעמאן. פרטי הדברים האלה הם בסוד כמוס ואין לפרסמם, לא בעיתונים ולא לאנשים אחרים. לא לפרסום!"

המלך עבדאללה לצידו של הנציב העליון סר הרברט סמואל וכן ווינסטון צ'רצ'יל, ירושלים, מרץ 1921

אות כבוד, ברכת המלכים

24 שנים לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן ועל רקע הודעתה הדרמטית של ירדן כי נספחים להסכם שחתמה עם ישראל יבוטלו ודרישתה להשיב אליה שטחים, מרתק לקרוא מה חשבו אז הצדדים על עתידם המשותף של עמי האזור, אילו רק יכירו בזכויותיהם, "ההיסטוריות והמשפטיות" של שני הצדדים: היהודים השבים עתה מהתפוצות לאדמתם והערבים שישבו אז על אותה האדמה.

המשלחת היהודית לעמאן כללה את דוד ילין, נשיא הוועד הפועל של הוועד הלאומי ליהודי ארץ ישראל, הקולונל פרדריק קיש, מנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים, והרב יעקב מאיר – רבה הראשי של ארץ ישראל. בפרוטוקול תיאר ילין כיצד הגיעו השלושה אל מפקדת הצבא בעמאן, שם המתינו פרשים ללוותם אל היכל המלך. עם הגעתם להיכל התקבלו במשמר כבוד של הצבא. "עמדו אנשי צבא שתי שורות עד הבית המשמש למעונו של המלך, בעברנו הרימו את נשקיהם, נכנסנו פנימה, שם קידם את פנינו בברכה האמיר עבדאללה".

חיים יפת ז"ל. שמר את המזכר בסוד במשך 94 שנים.

מלבד המלך חוסיין בן עלי ובנו, האמיר עבדאללה נכחו במפגש גם פואד אל-כתיב, יועץ המלך לענייני חוץ וכן ג'ון פילבי, נציג הממשל הבריטי בעבר הירדן. הפגישה החלה בדברי ברכה. הרב מאיר חפץ לשאת דבריו בעמידה, אף על פי שהמלך חוסיין ביקש ממנו לשבת, "באמרו כי אם הוא חייב לדבר את דבריו בעמידה, גם אני מחויב לעמוד. אם תשב אתה, אוכל לשבת גם אנוכי". אך הרב התעקש. השניים נעמדו והרב ובירך את חוסיין בברכות השמורות למלכים, "שחלק מכבודו לבשר ודם" וברכת "הנותן תשועה".

המלך השיב במחווה משלו. בנו, עבדאללה יצא מהחדר ושב בחזרה כעבור זמן קצר ובידו אות הכבוד איסתיקלאל, אותו העניק לרב מאיר. "אני מודה לך בשם ההסתדרות הציונית, באת כוחה של 15 מיליון היהודים בכל הארצות", אמר קיש לעבדאללה על מחוותו המרגשת לרב הראשי.

המולדת המשותפת

אז נטל ילין את רשות הדיבור ופנה למלך: "אנחנו היהודים, היושבים בארץ ישראל והשבים אליה חפצים כולנו לפתח את הארץ בעבודה משותפת עם הערבים, מפני ששני העמים הם אחים בני אב אחד, אברהם". הוא ציין כי יהודים וערבים יחד, הובילו יחד את הקדמה בעולם. "העבודה המשותפת שלנו היתה גדולה בייחוד בימי הביניים, ימי החושך בארצות אירופה, בשעה שהיהודים והערבים עבדו יחד להפיץ את החכמה והמדע. ועתה, בשובנו להחיות את ארצנו, רק רגש אחד ממלא את ליבנו – שנוכל לעבוד את עבודת התחיה בשקט ובמרץ עם אחינו הערבים".

על כך השיב המלך, "אלוהים אמר בספרו 'היו עוזרים איש לרעהו במעשה הטוב והצודק וזוהי חובתנו. העם הערבי נכון תמיד להושיט יד עזרה לאלו החפצים לעבוד איתו'".

הקולונל קיש הגיש למלך מגילה ובה החלטת הקונגרס הציוני. "המגילה היתה כתובה בעברית, עם תרגום ערבי והושמה בתוך תיק של כסף", ציין ילין במזכר. יועצו של המלך, אל-כתיב, נעמד והקריאה בקול רם. "חפצים הננו להביע את אמונתנו כי שני העמים השמיים הגדולים המאוחדים מימי קדם, יבינו בשעה זו של תחייתם הלאומית את הצורך לשתף את ענייניהם המשותפים החיוניים על ידי התאמצות מיוחדת. העם היהודי שואף לחיות עם העמים הערבים חיי אחווה ויחס של כבוד הדדי ולעבד עמהם שכם אחד, כדי לעשות את המולדת המשותפת לארץ פוריה, אשר תחייתה תבטיח לכל עם ועם היושב בה התפתחות לאומית בלתי מופרעה".

ההודעה שמסרו הנציגים היהודים למלך כללה גם ציטוט מהחלטת הקונגרס הציוני משנת 1923, לפיה "הקונגרס רואה ביקיצת המזרח אחד הגורמים הכי חשובים להקמת הריסות העולם. העם היהודי שואף להתאחד עם העולם החדש הזה", הקריא יועץ המלך מתוך המגילה. "אנו רוצים להעיר את לב הוד מלכותו אל עובדה אחד שאין חולק אליה: ארץ ישראל תופסת מקום מיוחד בלב העם היהודי, מטבע הקשרים ההיסטוריים ומפני אהבתו לארץ הזאת ושאיפתו לבנות אותה. אנו מאמינים כי ההרמוניה הלאומית ביננו לבין העם הערבי בארץ ישראל תהיינה לגורם חשוב לכונן מחדש את אשורן של הארצות הסמוכות".

דיווח על הפגישה עם המלך בעיתון "דואר היום. 29 בינואר 1924. תמליל הפגישה מעולם לא פורסם.

"כנראה שלציונים יש מטרות נסתרות"

בתום הקראת המגילה, הצהיר המלך חוסיין כי "הערבים יעמדו תמיד לצד היושר". הוא אמר לנוכחים כי הערבים מרדו בטורקים אך ורק כדי להגן על זכויותיהם. "על היהודים לעזור לערבים להגן על זכויותיהם. כל השמועות באירופה בנוגע למטרות הערבים הן בדויות, הערבים שואפים רק להגן על זכויותיהם הלאומיות ומוכנים לקבל את עזרת היהודים בשביל מטרה זו".

חוסיין טען כי איננו מבדיל בין יהודי ולא יהודי וטען כי חששם של היהודים איננו מוצדק. "ליבי וארצי פתוחים לקבל את היהודים, אני מוכן לתת ליהודים אדמה במתנה, בתנאי שהם יכנסו דרך הפתח ולא יפרצו פרץ בקיר לבוא פנימה. העתיד יוכיח ליהודים שאין להם שום סיבה לפחוד מן הערבים" .

בתום הפגישה עם המלך התפנו הנוכחים לארוחת צהריים, בהשתתפות האמיר עבדאללה, וראש העיר עמאן. אחר הסעודה ושתיית הקפה, נכתב בדו"ח הסודי, פנה קולונל קיש אל המלך עצמו בבקשה לסייע ליהודי תימן. "הקולונל קיש ביקש מהוד מלכותו להשתמש בכל השפעתו להשפיע על האימאם יחיא, לטובת היהודים הנרדפים בימים אלה בארץ תימן". המלך השיב לקיש כי לפי ידיעתו הדבר איננו נכון והבטיח להתערב בדבר, במידה ויציגו בפניו ידיעות מפורטות בנושא.

המלך חוסיין בן-עלי ודוד ילין. "לחיות עם העמים הערבים חיי אחווה וכבוד הדדי ולעבד עמהם שכם אחד, כדי לעשות את המולדת המשותפת לארץ פוריה"

משם המשיכו נציגי הוועד הלאומי לפגישה עם האמיר עבדאללה, שנשמע היה פחות דיפלומטי מאביו. ילין ביקש מעבדאללה להשפיע על ערביי ארץ ישראל ו"להסדיר את אי ההבנה השוררת כעת". עבדאללה השיב כי שוחח בנושא עם מנהיגים ציוניים אחרים, בהם חיים ויצמן, אולם "כנראה מעשי הציונים אינם כה טובים כדבריהם והוא חושב שיש לציונים מטרות נסתרות". קיש השיב לעבדאללה כי "אין ליהודים שום מטרות נסתרות, הם שואפים רק לשוב לארץ ישראל ולחדש בה את חייהם הלאומים מבלי לפגוע בזכויות של הערבים. פעילותם הנוכחית של היהודים מעידה שאין להם שום מטרות אחרות נסתרות".

"ומה פירושה של הצהרת בלפור?", שאל עבדאללה.

"הצהרת בלפור היא הכרת עובדות היסטוריות", השיב קיש. "העובדה הראשונה היא שהיהודים היו לפנים לאום בא"י, העובדה השנייה היא שהם גורשו ממנה בכוח הזרוע. העובדה השלישית היא שהיהודים לא איבדו מעולם את הכרת הלאומית בנוגע לארץ ישראל בתור ארץ מולדתם הלאומית. הצהרת בלפור מכירה בעובדות הללו ובזכויות הנובעות מהן בשביל היהודים".

על כך ענה עבדאללה: "בעוד שזכויות העבריים בארץ ישראל יש להן ערך היסטורי בלבד, אז גם משפטי, אבל זכויות הערבים הן למעשה זכויות של עם היושב על אדמתו והיהודים הרי יושבים בכל הארצות".

ילין לא יכול היה שלא להגיב לדברים. "יש הבדל רב בין עמים אחרים לבין היהודים", השיב למלך. "אף שהם מפוזרים בכל הארצות, הרגישו תמיד שאין בשבילם ארץ אחרת. הם לא מצאו סיפור בשום מקום ובתפילותיהם וגעגועיהם זכרו תמיד את ציון מולדם, בעוד שעמים אחרים מצאו סיפוק בחייהם".

"למהר, בטרם סבלנותם של הערבים תפקע"

את המפגש, שנערך לפני 94 שנים, חתם עבדאללה בצורך להגיע להסכמה במהירות כי הזמן, לדבריו, משחק לרעת הצדדים. עבדאללה אמר: "אני מבין את רגשותיו של העם העברי, שיש לו געגועים למולדתו וארצו והייתי מרוצה מאד אלמלא גורש מארצו לפני אלפיים שנה, אבל צריך להתחשב בזכויות הפוליטיות של העם הערבי בארץ ישראל ואם רק היהודים יצהירו על הסכמתם להכיר בזכויות הללו, יוכלו לבוא לארץ ולהתפתח בכל חופש".

הוא הבטיח כי "אם הזכויות המדיניות של הערבים יישמרו, אז הם יקדמו בברכה את היהודים לא רק בארץ ישראל אלא גם בשאר הארצות הערביות" והדגיש את הנחיצות למהר בפתרון השאלה הזו, "בטרם סבלנותם של הערבים תפקע".

בפינה הימנית: קולונל פרדריק קיש. במרכז השורה התחתונה, חיים וייצמן. "היהודים היו לאום בא"י וגורשו בכוח הזרוע. הצהרת בלפור היא הכרת עובדות היסטוריות".

ח"כ יואב קיש מהליכוד, נכדו של פרדריק קיש, התרגש לשמוע על הפרוטוקול שנחשף כעת מהמפגש. "סבא עלה מאנגליה וראה בכך שליחות לבנות גשר בין היהודים לערביי האזור", אומר קיש. "זה היה תפקידו בתור יושב ראש המחלקה המדינית. הוא בא עם המון כוונות טובות, אבל חמש שנים לאחר הפגישה הזו שבה השתתף, הוא חווה את פרעות תרפ"ט והגיע למסקנה שהניסיון הזה כנראה לא יצליח ועל כן עלינו להוביל בכוחות עצמנו את תנועת הלאום".

הקולונל קיש נהרג במהלך שירותו כקצין הנדסה בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, כאשר עלה על מוקש בתוניסיה באפריל 1943. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי הבריטי מדרום לעיר תוניס. על שמו נקרא כפר קיש בגליל התחתון, שהוקם על ידי חיילים ששירתו תחת פיקודו.

האמיר עבדאללה הראשון הפך למלך ירדן בשנת 1946 ונרצח בירושלים בשנת 1951 על ידי מתנקש פלסטיני עקב שמועות לפיהן התכוון לחתום על הסכם שלום עם ישראל. נכדו חוסיין נפצע בהתנקשות זו, אך אמר כי ניצל הודות למדליה על חזהו שהדפה את כדור המתנקש. לימים הפך למלך חוסיין וחתם על הסכם השלום עם ישראל בשנת 1994. מולו חתם על הסכם השלום יצחק רבין, ששנה לאחר מכן, בדומה למלך עבדאללה, נרצח אף הוא מכדורי מתנקש על מזבח השלום במזרח התיכון.

השאר תגובה

האימייל שלך יישמר באופן פרטי ולא יופיע בתגובה לפוסט.