מקירות בטון למיצג אומנותי: הנוסטלגיה של קיבוץ אפיקים נצבעת מחדש

מקירות בטון למיצג אומנותי: הנוסטלגיה של קיבוץ אפיקים נצבעת מחדש

פוסט אורח מאת אסיה לשם •

אם יש דבר שמניע אותי לפעולה זה מפגעים אסתטיים ברחבי הקיבוץ, ואם יש דבר שעושה אותי מאושרת – זה פרוייקטים קהילתיים. מזה כמה שנים אני מובילה יוזמות שמשלבות חברי קיבוץ, מבוגרים וילדים כאחד, במטרה לשפר ביחד את המרחב המשותף שבו אנחנו חיים. לפני מספר שנים ריצפנו בפסיפס בריכת נוי בקיבוץ, לאחר מכן כיסינו בקולאז' צבעוני ספסלי בטון ישנים שהתפרסו על פני 24 מטרים, ובהזדמנות אחרת צבענו ארונות תקשורת באמצעות שבלונות של עלים ופרחים. בסופם של כל הפרויקטים המבנים הציבוריים האלה הפכו ליפים ומשולבים בנוף.

אלא שלמרות העשייה הרבה, ובעצם אולי בזכותה, לא הצלחתי להתעלם מהמראה של קירות הבטון המחפים על גישה למקלט מקומי. כשקירות אלה נבנו סביב שנת 1970, סטודנט צעיר לארכיטקטורה צייר עליהם אלמנטים מופשטים. אלא שברבות השנים קירות הבטון התמלאו בעובש, וכנראה שהם הפכו "לנקודה עיוורת" – כזו שכולם התרגלו לראות, ממש כשם שמתרגלים לכתם על השטיח בבית. 

מתחם קירות הבטון טרם פרויקט ציורי הקיר. עובש ולכלוך

מתחם קירות הבטון טרם פרויקט ציורי הקיר. עובש ולכלוך

אבל לא אני. מאז שעברתי לקיבוץ בעקבות נישואיי לפני 52 שנים, תמיד הייתי מעורבת בחיי התרבות של הקיבוץ – בין אם בקישוטי חדר האוכל, ובין אם בסידורי הבמה באירועים שונים. בנוסף, אני מניחה שעצם היותי בעבר מורה ומרצה לאומנות גרמו לכך שעם צאתי לפנסיה מלאה לפני כשנה, החלטתי שהגיע זמנם של קירות הבטון לקבל יחס הולם. 

כשניגשתי לפרויקט, חשבתי לעצמי שעבודות קהילתיות "מבית היוצר של אסיה לשם" כבר יש לא מעט ברחבי הקיבוץ. בנוסף, בגילי המתקדם, הרעיון לנקות קירות שמשתרעים על פני 25 מטרים רבועים לא כל כך קסם לי, בלשון המעטה. כך עלתה בי המחשבה להציע לחברי הקיבוץ הזדמנות להשאיר חותם משלהם. פרסמתי קול קורא שהזמין את הציבור להגיש רעיונות לציורים שקשורים לאפיקים. בתמימותי הייתי בטוחה שבקרוב יתחילו בקיבוץ קרבות רחוב בין אלה המבקשים לזכות בהזדמנות לצייר על הקירות, ודי הופתעתי שרק מעטים הרימו את הכפפה. מכיוון שאינני מסוג האנשים שמתייאשים, חיפשתי דרכים אטרקטיביות אחרות למשוך אנשים להצטרף לפרויקט. 

אסיה לשם

אסיה לשם

נזכרתי שלפני שנתיים חיפשתי ספרים לקרוא לנכד שלי, והוזמנתי לביתם של חבריי מירה ורודיק לוין, זוג קשישים בני 90, שברשותם מספר רב של ספרי ילדים. בעת הביקור רודיק ישב ליד מחשב ולפתע קרא לי כדי לראות תמונה של הוריו בצבע. "איך יש לך את זה בצבע?" שאלתי. "צבעתי אותן ב-MyHeritage", אמר והדגים בפניי כמה פשוט, קל ומהיר תהליך הצביעה באתר. כשחזרתי הביתה מיהרתי גם אני להיכנס לאתר ולצבוע תמונות בשחור לבן של אבי. לפתע, כשראיתי את הצילום בצבע, שמתי לב לפרטים שלא ראיתי עד אז. התוצאות שהתקבלו הרשימו אותי מאוד. 

בעקבות זאת עלה על דעתי שפרויקט קירות הבטון יכול להתבסס על צילומים ישנים בשחור לבן מארכיון הקיבוץ שמעבירים את אופיו של המקום – אנשים, חקלאות, הווי ופינות נוסטלגיות. אני אצבע את אותם בעזרת MyHeritage, ואנשי הקיבוץ יציירו אותן על גבי הקירות החשופים.

העליתי את צילומי הארכיון שאספתי לאתר MyHeritage, ולנגד עיני פשוט "קמו לתחיה" לנגד עיניי אנשים אהובים שכבר לא איתנו, כמו גם נופי ילדות שכבר לא קיימים – כולל פרטים שלא ניתן היה לראות בשחור לבן. 

חמושה בתמונות המרגשות פניתי לצאצאיהם ובני משפחותיהם של החברים הוותיקים, אלה שקמו לתחיה בתמונות הצבועות. הסברתי להם את הרעיון, והיה לי ברור שלמרות שכולם צעירים, בעלי משפחה וקריירה, איש מהם לא יוכל לעמוד בפיתוי. וכך אכן היה – רבים נרתמו ליוזמה. 

חברי הקיבוץ בעבודה

חברי הקיבוץ בעבודה

ילדות מציירות על הקיר את התמונות שנצבעו ב-MyHeritage

ילדות מציירות על הקיר את התמונות שנצבעו ב-MyHeritage

ששת השבועות שהוקדשו למלאכה התמלאו בחדוות עבודה ובאנרגיות חיוביות. הפידבקים הנפלאים מהציבור, ההתעניינות של כל מי שעובר במקום ושיתוף הפעולה של הציירים וילדיהם – כל אלה חיממו את הלבבות והפכו את החווייה לנהדרת. 

צפו בגלריה: מימין הצילום המקורי בשחור לבן, באמצע לאחר צביעה ב-MyHeritage ומשמאל הציור על קירות הבטון בקיבוץ (לחצו על כל אחת מן התמונות להגדלה)

הרפתן ישראל מדור בשנות ה-50

הרפתן ישראל מדור בשנות ה-50

רכבת יום העצמאות משנות ה-60

רכבת יום העצמאות משנות ה-60

מקור, צביעה וציור של מפגש בין משה רוקמן וסבא לזרוביץ‘. צוייר על ידי הבת, נכדה והנינה

מקור, צביעה וציור של מפגש בין משה רוקמן וסבא לזרוביץ‘. צוייר על ידי הבת, נכדה והנינה

אז, בצבע, ובציור. מה שהיה פעם "גן בית". צוייר על ידי אסיה לשם

אז, בצבע, ובציור. מה שהיה פעם "גן בית". צוייר על ידי אסיה לשם

שלמה אלפרט, ממייסדי הקיבוץ, יושב על דחפור. ציור הקיר בוצע על ידי בנות משפחתו

שלמה אלפרט, ממייסדי הקיבוץ, יושב על דחפור. ציור הקיר בוצע על ידי בנות משפחתו

ילדים משחקים בהפסקה. צוייר על הקיר על ידי בנות הקיבוץ מכיתה ו'

ילדים משחקים בהפסקה. צוייר על הקיר על ידי בנות הקיבוץ מכיתה ו'

חבר הקיבוץ אבנר ברניב במגרש הכדורגל המיתולוגי, כפי שצוייר על ידי בנותיו

חבר הקיבוץ אבנר ברניב במגרש הכדורגל המיתולוגי, כפי שצוייר על ידי בנותיו

עובדים בבריכת הדגים. חבר הקיבוץ שלמה ניאגו (משמאל). ציירה נכדתו

עובדים בבריכת הדגים. חבר הקיבוץ שלמה ניאגו (משמאל). ציירה נכדתו

משאית בולי עץ בירידה מפוריה. צוייר על ידי בני משפחת גלסמן

משאית בולי עץ בירידה מפוריה. צוייר על ידי בני משפחת גלסמן

דוד ברונטמן רותם סוסה, צוייר על אשתו של נכדו

דוד ברונטמן רותם סוסה, צוייר על אשתו של נכדו

בגמר העבודה עדיין נשארו כמה שטחי בטון חשופים, וכך עלה הרעיון שבמקום ציורים נוספים, נכתוב שני בתים מתוך השיר "ערב מול הגלעד" שלאה גולדברג הקדישה לילדי אפיקים ב-1938. רציתי מאוד שמילות השיר יופיעו בכתב היד של לאה גולדברג, אך מכיוון שהשיר לא קיים בכתב ידה המקורי של המשוררת, איתרתי שיר אחר ובאמצעות פוטושופ שחזרתי את כתב היד מהשיר ההוא, והשתמשתי בו לכתיבת בתי השיר שלנו על קירות הבטון.

מילות השיר "ערב מול הגלעד" בכתב ידה המשוחזר של לאה גולדברג

מילות השיר "ערב מול הגלעד" בכתב ידה המשוחזר של לאה גולדברג

באמצעות שילוב בין אנשים נהדרים מהקיבוץ לבין הטכנולוגיה המצויינת של MyHeritage, הפך ברווזון מכוער לפנינה זוהרת, ויש לנו תערוכת קבע של ציורים מההווי הנוסטלגי של אפיקים.

המתחם בגמר הפרויקט

המתחם בגמר הפרויקט

*כל תמונות התקריב של ציורי הקיר באדיבות הצלם נמרוד להב