ארוחת ערב באיחור של 107 שנים: כך התחקיתי אחר זהותה האבודה של סבתי

הפוסט הבא נכתב על ידי משתמש MyHeritage גרנט ארתור גוצ'ין מארה״ב, והוא פורסם במקור בזירת הבלוגים של 'זמן ישראל'. הפוסט מתאר את המסע המופלא של גרנט להשבת הזהות האבודה של סבתו, שהתייתמה בעקבות הרדיפות.

סעודת השבת המשותפת של בני הדודים תוכננה להיערך ביום שישי, 14 במאי 1915. איך יכולתי לדעת שסעודת השבת לעולם לא תתקיים? ללא כל אזהרה, הכוחות הרוסים החלו בגירוש המוני ורצחני של יהודים מהמדינות הבלטיות אל תוך עומקיה של רוסיה. משפחות נקרעו, חיים נהרסו וקהילות של יהודים הושמדו.

את הרמז הראשון קיבלתי כשסבתי שכבה על ערש דווי. אלה היו המילים האחרונות שהיא אמרה לי בעודה צלולה: "הלוואי שידעתי את שמי. הלוואי שהכרתי את משפחתי". חשבנו שידענו את שמה – ברתה לי ארנסון, אבל טעינו.

סבתו (באמצע) של גרנט ארתור גוצ'ין עם דודתה ואחיה. התמונה צולמה ככל הנראה באוקראינה בשנת 1919

 מצאתם תגליות מרגשות בזכות MyHeritage? לחצו כדי לשתף איתנו את הסיפור!

סבתא שלי הייתה מאומצת. היה לה אח בעל קשר דם וקרובי משפחה מצד האם. ידעתי ששנות נעוריה היו טראומתיות, אך זה הכול.

בקשה לגילוי הזהות מצד סבתא אהובה שנמצאת על ערש דווי, היא לא דבר שנכד יכול לסרב לו. החיפוש אחר זהותה של סבתי הפך למשימת חיי. זה היה המעשה היחיד שעדיין יכולתי לבצע למענה.

היו רמזים לזהותה האמיתית, אבל בתקופה שלפני עידן האינטרנט, הרמזים לא היו מעשיים. במהלך מחקר רב-שנים, MyHeritage שיחקה תפקיד חשוב במיוחד בהתחקות אחר הקשרים המשפחתיים.

מדינת מוצא לא ידועה

סבתי לא ידעה באיזו מדינה נולדה. לפעמים היא טענה שנולדה בלטביה, בליטא, בפולין ואפילו ברוסיה. שכרתי שישה חוקרים שונים שפעלו בלא פחות מחמש מדינות.

תאריך הלידה שלה ניתן לה באופן אקראי, אך היא זכרה שלאימה קראו סירלה, לאביה ינקל, ושם משפחתם נשמע כ״נובוסדז״ שמשמעותו 'מתיישב חדש' ברוסית – אך זהו רמז שלא היה לו כל ערך, שכן רובו ככולו של המידע היה חסר.

גיליתי את הזהות של סבתא שלי במקרה, כאשר סדרה של חיפושים אקראיים הובילה לחיבור בין חלקי הפאזל. השם סירלה היה קיצור של סיר אלקה. ינקל היה קיצור של ינקל בר. נובוסדז היה שם משפחה ליטאי. ברתה לי הייתה למעשה ברוכה ליה. תאריך לידתה הבדוי, 7 בדצמבר 1912, היה למעשה 10 ביולי 1911.

לסבתא קראו ברוכה ליה נובוסדז, והיא נולדה בבירז' שבליטא לסרי אלקה גרנבלום ולינקל בר נובוסדז. משפחות גרנבלום ונובוסדז התגוררו בליטא במשך מאות שנים והיו נחשבות למבוססות ואמידות. ינקל, סבא-רבא שלי, עבד אצל הברון פון פרדריכסהוף באחוזת פרדריכסהוף שבריגה. משפחתה של סירלה, משפחת גרנבלום, הייתה אמידה והתגוררה ברוגובה שבליטא. הילדים היו מטופחים ומחונכים היטב.

משה ואסתר גרנבלום מוקפים בבנותיהם, משמאל לימין: לובה, סירלה, מאשה, שרה, בראינה וסוניה. שימו לב לשעון הזהב שעונדת אסתר

הגירוש

ינקל, סירלה וכל קרוביהם גורשו לאוקראינה במהלך גירוש המוני של יהודים מליטא ומלטביה ביום שבת, 15 במאי 1915. פעולות הגירוש שביצעה רוסיה היו פתאומיים ואכזריים. מייד גירושם הכוחני של היהודים מבתיהם, ולעיתים אפילו לפני כן, הליטאים בזזו את רכושם. משפחתי, שהיתה אמידה ומצליחה, הוכנסה לקרונות בקר והובלה אל המרחבים העורפיים של רוסיה, ללא מזון או אמצעי הישרדות. סבתא שלי הייתה בת 4 ואחיה הצעיר משה היה בן שנתיים. חייהם של אנשים רגילים הושמדו, פשוטו כמשמעו, רק כי הם היו יהודים. מובן שאותה סעודת שבת מעולם לא התקיימה…

ינקל וסירלה נובוסדז

באוקראינה, סירלה, אחותה סוניה ואימן אסתר מכרו ממתקים בשולי הדרך בניסיון להרוויח גרושים כדי להתקיים. סוניה (אימה של גיבורה לאומית בדרום אפריקה, אסתר ברסל) שוטטה בבית הקברות והתחננה לפירורים. 

פוגרומים ומאסר

הייתה זו תקופה של פוגרומים קשים באוקראינה. על היהודים נאסר לסחור בתבואה. הם לא הורשו להחזיק מזון, לסחור במוצרי מזון, ובעצם לא היו אמורים להישאר בחיים.

ינקל הושלך לכלא כאשר פשע בניסיון להאכיל את משפחתו. הוא הוכה והורעב. בכלא הוא נדבק בטיפוס בשל התנאים המייסרים והלכלוך שבהם הוחזק יחד עם יהודים אחרים. בבוקר מותו, הסוהרים השליכו את גופו, ללא רוח חיים כמעט, אל מחוץ לשטח הכלא כדי שלא יצטרכו להתמודד עם עוד יהודי מת. הוא השיב את נשמתו לבורא באותו היום.

פוגרומים נגד היהודים באוקראינה נחשבו כ"טובת הלאום". הם תוכננו ואושרו על ידי הרשויות המקומיות. לעיתים, היהודים ידעו את התאריך המיועד של הרצח והאונס שלהם. הם היו חסרי אונים מול המוני האנשים ועובדי הציבור שביקשו להשמידם.

סירלה מתה עקב מחסור וחולי כאשר ינקל היה במאסר. ברוכה ומשה התייתמו ונאלצו לדאוג לעצמם כאשר התגוררו עם דודתם סוניה וסבתם אסתר. הם היו מותשים, מורעבים ונרדפים. איך ילדים היו יכולים להבין שהתייתמו בגלל היותם יהודים?

סוניה ואסתר לקחו את הילדים והעבירו לחרקוב, שם סוניה הכירה יהודי אוקראיני בשם יוסף לוין ונישאה לו.

אסתר גרנבלום עם הנכד משה (מוריס) והנכדה ברוכה (התמונה צולמה באוקראינה ב-1919)

״הולודומור״

סטלין ולנין כפו את ההולודומור (רצח באמצעות רעב) הראשון על אוקראינה ב-1922. לא הייתה כוונה שהיהודים המגורשים יישארו בחיים. איכשהו, סוניה והילדים הצליחו לעשות את דרכם חזרה לליטא בתקווה לשרוד, ואילו לאסתר לא נותר זכר.

את עובדי הציבור בליטא עניינה רווחת היהודים עניינה בדיוק כמו שהיא עניינה את סטלין, והממשלה החדשה שהתהוותה בליטא ניסתה למנוע את חזרתם של היהודים.

עם זאת, סוניה ובני חסותה הגיעו לרוגובה כדי להתיישב בבית הישן של משפחת גרנבלום. האחים של סירלה, שרה, ג'ון ואברהם היגרו לפני כן לדרום אפריקה. סוניה יצרה קשר עם שרה, וסיפרה לה שלא יכולה להמשיך לטפל בילדים של אחותה וביקשה לשלוח עזרה.

ההצלה

בעלה של שרה, אברהם ארנסון, נשלח לליטא כדי לקחת את הילדים. באותה התקופה התרחש סיפור הצלת היתומים של אוכברג (הצלה של יתומים יהודים מהפוגרומים באוקראינה, שאחרת היו מתים מרעב).

כשמשפחת נובוסדז גורשה בשנת 1915, חבר ליטאי נכנס לבית המשפחה בבירז' והוציא את שעון הזהב של אסתר, אותו ניתן לראות באחת התמונות המופיעות בפוסט זה, וכמה כלי הגשה מכסף. הם שמרו היטב על השרידים הבודדים האלה מתוך תקווה קלושה שמשפחת נובוסדז תשרוד.

עובדי הציבור הליטאים לא רצו שילדים יהודים יתגוררו בתוך ליטא, אך הם גם לא רצו שהילדים האלה ישרדו במקום אחר. אברהם נאלץ להבריח את הילדים אל מחוץ לליטא. יחד עם הילדים, הוא לקח את שעון הזהב והשרשרת של אסתר ואת כלי הכסף שניצלו מבית משפחת נובוסדז. אברהם טען שכאשר מצא את הילדים בליטא, הם היו מורעבים, לבשו בגדים בלויים וחיו ברחוב.

דרום אפריקה

אברהם הביא את הילדים לחוף המבטחים בדרום אפריקה. אברהם ושרה הפכו את סבתי, ברוכה ליה נובוסדז, לברתה (בי) לי ארנסון. הקשר שלה למשפחת גרנבלום נותר על כנו. בני משפחת גרנבלום לא ידעו דבר על המשפחה של בעלה של סירלה, משפחת נובוסדז. הקשר הזה נהרס. משפחת ארנסון הייתה ענייה. בגיל 14, ברוכה הוצאה מבית הספר ונשלחה לעבוד. רוסים וליטאים דאגו לגזול ממנה את ההזדמנויות בחייה.

זיכרונות טראומתיים

הזיכרונות של ברוכה ואחיה משה היו כה מזעזעים שהם הדחיקו אותם בפן התודעתי. ההורים המאמצים שלהם ניסו להגן עליהם בכך שהמציאו מחדש את זהותם.

כל הזיכרונות על ליטא ועל הליטאים היו כה טראומתיים ששרה ואברהם אסרו להזכיר את ליטא בביתם, וכידוע, באותה התקופה הפרעת דחק פוסט-טראומתית לא הייתה מוכרת.

רק כשסבתי שכבה על ערש דווי, היא דיברה לראשונה על עברה. כשהיא הזכירה את האובדנים שחוותה, לא יכולתי שלא לנסות לחשוף את זהותה.

היו בני משפחת נובוסדז ששרדו את הגירושים בשנת 1915, אבל גם הם נרצחו על ידי הליטאים במהלך השואה. אף יהודי לא נועד לשרוד בליטא, הם היו אמורים להיות מחוסלים כליל, וכך הטיהור האתני שבוצע על ידי הליטאים היה כמעט מוחלט. לצערנו רק מספר זעום של 0.04% מהליטאים הצילו יהודים במהלך השואה, ולמען האמת, הסיבה היחידה לכך שהיו יהודים ששרדו בליטא היא פשוט כי הליטאים לא הספיקו להגיע אליהם. לכן, אם לא היו מבריחים את סבתי מליטא בתור יתומה, הליטאים היו רוצחים גם אותה.

ביזה של בתי קברות

חיפשתי רמזים במשך עשרות שנים. משפחת גרנבלום הגיעה מרוגובה, לכן ציפיתי שאמצא רמזים בבית הקברות ברוגובה שבליטא, אך גיליתי שלאחר מלחמת העולם השנייה, הליטאים בזזו גם את בית הקברות הזה בחיפוש אחר שתילי זהב ב"שלדים של יהודים עשירים". בנוסף הליטאים גנבו את המצבות מקברי היהודים כדי להשתמש בהן כחומרי בניין, כך שבכל אופן לא מצאתי רמזים אצל המתים.

תעודת הלידה של ברוכה ליה נובוסדז

אלא שחיפוש אקראי הוביל לגילוי תעודת הלידה של סבתי, וכך תעלומת המוצא שלה החלה להיפתר.

משפחת נובוסדז הייתה משפחה עם היסטוריה עשירה מבירז' שבליטא, וניתן להתחקות אחר עברה עד למאה ה-18.

אפילו לפני שהנאצים הגיעו לבירז', הליטאים כרתו את ראשיהם של הרבנים והציגו אותם בחלונות ראווה של חנויות כבידור עבור האוכלוסייה המקומית. הליטאים אנסו ילדות יהודיות ורצחו משפחות יהודיות, והשאירו לנאצים שאריות בלבד.

הליטאים השמידו את שרידי משפחת נובוסדז הליטאית, ככל שידוע. לפני מותה, סבתא הפקידה בידיי את שרשרת הזהב ושעון הזהב של סבתה אסתר. היא נתנה לי את הטבעות למפיות ואת הסכו"ם שניצלו מבית משפחתה בבירז'.

בזכות MyHeritage מצאתי קרוב ממשפחת נובוסדז – דניאל זינגר – וב-10 ביולי 2022 נפגשנו. שני קרובים ממשפחת נובוסדז בוצעים את הלחם בארוחת שבת שהתקיימה באיחור של 107 שנים ו-7 שבועות. לצורך הסמליות השתמשנו בסכו"ם שבו משפחת נובוסדז השתמשה בפעם האחרונה בבירז' ב-1915. גם הטבעות למפיות של משפחת נובוסדז היו חלק מעיצוב השולחן. את הנרות בפמוט הרב-קני, שרה, אחותה של סירלה, נתנה לברוכה כמתנת חתונה. 10 ביולי, יום האיחוד שלנו, הוא גם תאריך יום ההולדת של דניאל ושל סבתי ברוכה ליה נובוסדז. זהו גם תאריך יום ההולדת של סבו של דניאל, ויליאם.

איחוד משפחתי סביב שולחן השבת ביולי 2022

למרות הניסיונות של הליטאים, הנאצים והרוסים להשמיד את כל היהודים, שני שרידים של משפחת נובוסדז שנותרו בחיים נפגשים לארוחת ערב פשוטה, כמו מייצגים את העם היהודי שהצליח לשרוד. 

ברוכה ליה נובוסדז הפכה לברתה לי ארנסון שבהמשך הפכה לבי סמולן. סבתי, שנולדה ב-10 ביולי 1911 בבירז' שבליטא

סבתי קיבלה את שמה בחזרה. כעת משפחתה מוכרת. השבתי לה את מה שנגזל ממנה באכזריות כה רבה. ארוחת הערב מוכנה. סביב שולחן השבת שלנו יש חיים, אושר ומשפחתיות. הם ניסו לרצוח את כולנו, אבל לא הצליחו. בואו נפתח את ארוחת השבת.

גרנט ארתור גוצ'ין משמש כקונסול כבוד של רפובליקת טוגו, וכסגן דיקן של האגף הקונסולרי בלוס אנג'לס, האגף השני בגודלו בעולם. במרץ 2018 הוא מונה לשליח מיוחד לענייני תפוצות של האיחוד האפריקאי, שמייצג 55 אומות אפריקאיות. גוצ'ין מעורב באופן פעיל בענייני היהודים, כאשר הוא מתמקד בצדק היסטורי. במהלך שלושים השנים האחרונות הוא תיעד ושחזר סימנים לחייהם של היהודים בליטא. הוא שימש כראש פרויקט Maceva בליטא, שבמסגרתו מיפו, ערכו רשימות, תיעדו ושחזרו יותר מ-50 בתי קברות יהודיים נטושים ומוזנחים. גוצ'ין הוא מחבר הספר Malice, Murder and Manipulation (רשעות, רצח ומניפולציה) (2013), שבו הוא מתעד את היסטוריית הדיכוי של משפחתו בליטא. כיום הוא עובד על פרויקט שבו הוא מבקש לחשוף את השכתוב הנוכחי של השואה בממשלת ליטא. כמו כן הוא משמש כראש כפר באבדה שבטוגו, תואר כבוד שניתן לו על פעילותו הפילנתרופית. בפן המקצועי, גוצ'ין עוסק בתכנון פיננסי מוסמך ועובד בתור יועץ הון בקליפורניה, שם הוא מתגורר עם משפחתו.