מה קרה לצילה, הילדה שאבדה בשואה? תעלומה בת 80 שנה נפתרה

מה קרה לצילה, הילדה שאבדה בשואה? תעלומה בת 80 שנה נפתרה

יוסף וגניה לנג הצליחו להימלט מפולין לסיביר ביחד עם שתי בנותיהן ציפורה והנקה וכך בעצם נצלו מידי הנאצים. בסיביר נולדה לשניים תינוקת חדשה – צילה, אלא שאז גייסו את יוסף לצבא האדום, וגניה נשארה לבדה לטפל בשלושת הילדות. "התנאים היו בלתי אפשריים, והדרך היחידה לשמור על התינוקת בחיים היתה להעבירה למנזר קרוב", מספרת בתיה לויוס (54) מהוד השרון, נכדתם של יוסף וגניה. "בתום המלחמה, כשסבא וסבתא חזרו לאסוף את הילדה, הם גילו שהמנזר פשוט נסגר. מאז למעשה נעלמו עקבותיה של צילה הקטנה".

בתחילת שנות החמישים, עלו לארץ יוסף וגניה עם שתי הבנות הנקה וציפורה. המשפחה נקלטה בתחילת דרכם במעברה בכפר הדר ולאחר מכן עברו לבית בשכונת נווה נאמן בהוד השרון.

יוסף לנג עומד במרכז, אשתו גניה לנד יושבת. בתיה עומדת ראשונה מימין בשורה התחתונה (נווה נאמן, סביבות 1970)

יוסף לנג עומד במרכז, אשתו גניה לנד יושבת. בתיה עומדת ראשונה מימין בשורה התחתונה (נווה נאמן, סביבות 1970)

"החיפוש אחר הילדה האובדת הפך לטרגדיה של המשפחה", אומרת בתיה. "סבתא גניה נפטרה בגיל 76, לאחר שמעולם לא הצליחה להתגבר על הכאב הרב שחשה כל חייה. סבא יוסף היה פשוט רדוף במשך שנים רבות ועשה הכל על מנת למצוא את צילה שלו. אין אבן שהוא לא הפך – בתי יתומים, פנימיות, המדור לחיפוש קרובים – אבל בשום מקום לא עלו רמזים שהובילו לצילה".

כשהוא על ערש דווי, ביקש סבא יוסף הנואש מאמי ציפורה להניח לחיפושים. "המשיכי בחייך", הוא אמר לה.

השנים חלפו, ולמרות שהחיפושים אחר צילה שכחו, בתיה זוכרת היטב את חוויית ההתבגרות בבית הוריה, ניצולי השואה. "ילדותם של אנשי הדור השני חווים ילדות ונעורים שרק בני הדור שני יודעים לספר ויכולים להבין. אבי למשל התנגד מאוד שאצטרף במסגרת לימודיי באוניברסיטה למסע פולין, אלא שסקרנותי והעניין הרב הביאו אותי להתעסק בתקופת השואה בכל זאת. גם היום, כמורה לילדים בכיתה ו', אני מרגישה שליחות כלפי תלמידיי ונוהגת לדבר איתם ולהסביר להם על הנושא".

לפני כחודשיים הנקה, דודתה של בתיה נפטרה, ולאחרונה התדרדר גם מצבה הבריאותי של אימה ציפורה. בצל הקורונה, תוך כדי ההסתגלות לשגרת לימודים בזום ולטיפול היום-יומי באמה, קיבלה בתיה לפתע הודעה ששינתה את חייה. מהצד השני כתבה מישהי מניו-יורק בשם מיכל אריאל שם-טוב, שיש לה פרטים שעשויים לשים סוף לתעלומה רבת השנים סביב צילה האבודה.

באופן טבעי, בתיה הגיבה בספקנות רבה. היא התקשרה לאחותה גילה, והשתיים, למודות אכזבות וטלטלות משפחתיות מהסיפור הכואב, חששו להיכנס ולחטט שוב בפצע הפתוח. "אלא שמאידך, משהו בתוכי הרגיש שזה נכון. החלטתי להענות ולהקשיב למיכל", נזכרת בתיה.

בתיה (מימין) ואחותה גילה

בתיה (מימין) ואחותה גילה

מיכל, בת 51 מניו-יורק, מספרת כי היתה במסע משל עצמה לחקר שורשי משפחתה שנספו בשואה, כאשר לפתע קיבלה התאמת DNA לאישה בשם שרית בלט מפלורידה. "את החשבון של שרית ניהלה חברה טובה, ולכן היא היתה זו שקיבלה את ההודעה ששלחתי. אותה חברה סיפרה לי שלרוע המזל שרית הלכה לעולמה לפני מספר שנים, אבל שהיא יכולה לקשר אותה לבת של שרית – מרינה מלוצ'י. הסכמתי בשמחה כי מאוד רציתי לברר את פשר התאמת ה-DNA".

שרית (מימין) וביתה מרינה

שרית (מימין) וביתה מרינה

כאשר מיכל משוחחת עם מרינה, היא מתוודעת לסיפור חייה המורכב של אימה שרית. מרינה סיפרה ששרית נמנתה עם קבוצת הילדים שהגיעו לארץ ב-1948 ביחד עם לנה קיכלר-זילברמן, המורה הישראלית ממוצא פולני שאספה יותר מ-100 ילדים ניצולי שואה בתום המלחמה, היתה להם לאם חלופית והעלתה אותם ארצה. עם כניסתה לישראל שרית ושאר הילדים הושמו בקבוצת שילר שליד רחובות, בלי שאיש ידע מה שמה האמיתי או היכן נולדה. במשך השנים אף אחד לא חיפש עבורה ולא אימץ אותה. כך גדלה שרית עד אשר התגייסה לחיל הים. לאחר השחרור היא עברה לאילת, הכירה את בן זוגה לשעבר, השניים הביאו לעולם את מרינה, ולאחר כמה שנים שרית עזבה את ישראל לארה"ב ביחד עם ביתה.

שרית (צילה) בילדותה

שרית (צילה) בילדותה

שרית (צילה), אחרונה בשורה, בתמונה מקבוצת שילר

שרית (צילה), אחרונה בשורה, בתמונה מקבוצת שילר

שרית (צילה)

שרית (צילה)

בשיחתם, מרינה מסבירה למיכל שהיא עייפה מאוד מלחפש את שורשיה של אימה ז"ל, אבל מיכל, ששמעה את הסיפור והתרגשה מאוד, החליטה להיכנס לעובי הקורה במטרה לפתור את התעלומה. היא מבקשת ממרינה גישה לתוצאות ה-DNA של שרית ז"ל, ובמקביל מקבלת סיוע מג'ניפר מנדלסון, חוקרת גנטיקה-גנאולוגית מנוסה.

כעבור זמן מה מיכל שמה לב שערכת ה-DNA של שרית קיבלה התאמת DNA חדשה ומשמעותית לגברת בשם שרה לנג דקלבאום מארה"ב. ההתאמה הצביעה על קשר משפחתי קרוב – בת דודה מדרגה שנייה, ומיכל מבינה שייתכן מאוד ששרה יכולה להיות המפתח לפתרון התעלומה של שרית. בשיחה שמיכל קיימה איתה, היא סיפרה לה שלסבא שלה קראו אברהם לנג, וכי אכן היה לו אח בשם יוסף לנג, שאחת מבנותיו בשם צילה הלכה לאיבוד במלחמה. באותו הרגע מיכל ידעה ששנתיים של עבודת מחקר מאומצת הגיעו לסיומן – התעלומה של צילה סוף סוף נפתרה.

אשת המפתח בפתרון התעלומה. שרה לנג דקלבאום, נכדתו של אברהם לנג

אשת המפתח בפתרון התעלומה. שרה לנג דקלבאום, נכדתו של אברהם לנג

שנתיים של מחקר עיקש הביאו לפתרון התעלומה. מיכל אריאל שם-טוב

שנתיים של מחקר עיקש הביאו לפתרון התעלומה. מיכל אריאל שם-טוב

"הלב שלי דפק בחוזקה כשמיכל סיפרה לי את כל פיסות המידע שגילתה באמצעות המחקר ב-MyHeritage", ממשיכה בתיה ומספרת. "זו היתה פשוט שיחה של פעם בחיים". בתיה ביקשה ממיכל לראות תמונה של שרית, וזו שולחת לה צילום במדים מתקופת שירותה בחיל הים. "זכרתי שלאמא שלנו יש תמונה זהה, במדי חיל האוויר. עזבתי הכל ורצתי לבית של אמא, הבטתי בשתי התמונות וכל הגוף שלי הצטמרר. שתיהן אחיות, אמרתי לעצמי. וואו, זאת דודה צילה שלנו".

"הבטתי בתמונות והגוף שלי רעד: הן אחיות!" שרית (צילה) וציפורה (משמאל)

"הבטתי בתמונות והגוף שלי רעד: הן אחיות!" שרית (צילה) וציפורה (משמאל)

כמה ימים לאחר הגילוי יוצא הדופן אורגנה פגישת זום מרגשת. אחרי 80 שנה, צאצאיהם של אלה ששרדו את השואה והתפזרו לכל עבר, זכו סוף סוף להתאחד ולהשלים את החסר. "לו רק יכולנו לספר לסבא יוסף וסבתא גניה שבתם נמצאה, ושיש להם נכדה בשם מרינה", אומרת בתיה. "לו רק יכולנו!"

שיחת הזום המשותפת. "דור השואה כבר לא איתנו, אבל לפחות הצאצאים זוכים להתאחד"

שיחת הזום המשותפת. "דור השואה כבר לא איתנו, אבל לפחות הצאצאים זוכים להתאחד"