ממי ירש דביר בנדק את העיניים הכחולות?

המחקר שלנו על השחקן דביר בנדק צלל חמישה דורות לאחור. גילינו סיפור טראגי על המשפחה באוסטריה, עם החלטה גורלית לברוח לשנחאי, וגם הצלחנו לענות על שאלה מסקרנת שתמיד הטרידה אותו – ממי הוא ירש את צבע העיניים? 

את המשפחה של שי רוזן מ"סברי מרנן" אנחנו מכירים היטב. אבל מה אנחנו יודעים על זו של דביר בנדק שמגלם אותו – ומה הוא עצמו יודע? במחקר שורשים מקיף שערכנו עבורו ב-MyHeritage, יצרנו עץ משפחה שכולל 57 שמות, חוזר חמישה דורות לאחור ומגיע עד תחילת המאה ה-19. מצאנו תמונות מרגשות ומסמכים מרתקים בעברית ובגרמנית. את כל אלה הצגנו לו בתוכנית הבוקר של קשת 12.

במידע שדביר סיפק לנו כבסיס למחקר, הוא סיפר שסבו מצד אבא, בלה, הגיע מצ'כיה. לא מדויק: בלה נולד ב-1905 בטקובסקי לוזני, כפר קטן בדרום מערב סלובקיה. זמן קצר לאחר שנולד נדדו הוריו לווינה, אוסטריה, שם נולדו שתי אחיותיו מרגיט ואירמה.

בלה נישא לזלמה שטיינר, ילידת וינה, לימים – סבתו של דביר. הנה היא כאן בצעירותה בתמונה ישנה בשחור לבן, שצבענו באמצעות כלי הצביעה האוטומטיים של MyHeritage:

בלה וזלמה הצליחו להימלט מאוסטריה לפני המלחמה. אבל למרבה הצער, לא כל בני המשפחה הצליחו לחמוק מציפורני הנאצים.

ראשית, הוריה של סבתא זלמה. סבא רבא וילהלם (מימין) וסבתא רבתא עמליה שטיינר (משמאל) עומדים כאן עם ילדיהם דוד וג'וזפינה על רקע הבית בווינה, לפני שגורשו לאושוויץ ביולי 1942 – שם נרצחו.

מצאנו את שמותיהם ברשימת הטרנספורט שהוביל אותם אל מחנה ההשמדה:

באותה רשימה מצאנו גם את שמה של אימא של עמליה, קרולינה שטיינר לבית פוליבקו (ילידת 1866), הלוא היא סבתא רבתא-רבתא של דביר:

ואפילו מצאנו תמונה נדירה שלה:

לפי המידע שיש לנו, לה ולבעלה אדולף היו 14 ילדים. אחד מהם נהרג במלחמת העולם הראשונה. רוב האחרים, האחים והאחיות של סבתא רבתא עמליה, נרצחו בשואה. ענף משפחתי שלם שנגדע.

מהמשפחה המפוארת הזו נותרו בודדים. חלקם מופיעים בתמונה הנדירה הזו שמצאנו. למטה, שנייה משמאל, יושבת סבתא רבתא רבתא קרולינה, יחד עם סבתא רבתא עמליה ושאר בני משפחה ובני זוגם.

ב-1937 סבא בלה עבד כסוכן נסיעות בווינה. גילינו שהם התגוררו ברחוב שטאודינגראסה 14:

מאחורי הבניין המפואר הזה מסתתר סיפור דרמטי, שאפשר להגיד שבזכותו דביר בא לעולם.

ב-1938 התגוררו בבניין 65 דיירים, רובם ככולם יהודים. אפילו בית כנסת היה במתחם. במהלך המלחמה, לילה אחד, בלי כל אזהרה מוקדמת, 55 דיירים ובהם שישה ילדים נשלחו אל מותם בפולין. משפחת בנדק זיהתה את הסכנה מבעוד מועד ומיהרה לצאת מאוסטריה.

בלה, סבו של דביר, החליט להתפצל מהוריו, מרדכי מרכוס וג'וזפין סופי וקסלר. האחרונים הצליחו להגיע לאנגליה כפליטים ולמצוא שם מקלט. בלה וזלמה, לעומתם, התכוננו ללכת בדיוק בכיוון ההפוך – לאסיה.

בתקופת השואה פעל בווינה הקונסול הסיני הכללי, שסיכן את חייו כשאישר אלפי ויזות ליהודים ובכך הציל את חייהם. לימים הוכר כחסיד אומות העולם. מאוד יכול להיות שהוא מעורב גם בסיפור של משפחת בנדק. כך נפתח שער יציאה יחיד, מוגבל בזמן, והמשפחה ניצלה את המצב וברחה ב-1938 לשנחאי.

בלה וזלמה התמקמו בסין וניסו להתחיל מחדש וליצור שגרת חיים. מצאנו מודעה מרגשת בשנחאי ג'ואיש כרוניקל, עיתון יהודי בשפה הגרמנית שהוציאה הקהילה הקטנה. בלה בנדק מופיע במודעה כבעל עסק לסבונים ומוצרי בשמים. אם יש אמת בפרסום, אצלו אפשר היה למצוא את המחירים הזולים ביותר.

אבל גם בשנחאי חיי הפליטים היהודים לא היו שקטים. העיר הייתה תחת כיבוש היפנים, מי שהיו בני בריתם של הנאצים, וב-1943 הוחלט לקבץ את כל הפליטים היהודים באזור אחד – גטו, הלכה למעשה. בגטו בשנחאי נולד אלפרד, אבא של דביר. ב-1950 עלתה המשפחה ארצה – הנה היא ברשימות ההגירה שמצאנו:

ומכאן לצד אימו של דביר, הצד של משפחת הוכברג. מזהים את הילד הקטן עם הפרצוף החמוד, זה שמביט לשמיים? ובכן, זה הוא – דביר בנדק, יושב על ברכיה של סבתא רחל ומאחוריה סבא שלמה.

וכך זה נראה כשלוקחים תמונה ישנה, ובאמצעות יישומי התמונות של MyHeritage מעירים אותה לחיים:

סבא שלמה נולד באוקראינה, ורבים מבני משפחתו נרצחו בשואה. גילינו פרט מעניין על אביו, סבא רבא שולם הוכברג – כאן בתמונה עם סבתא רבתא שטסה ברגר:

גילינו ששולם היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, גולדה, היו לו חמישה ילדים. אחד מהם, דוד, הגיע לארצות-הברית וחי שם את חייו. מצאנו תעודת כניסה לארצות-הברית עם שמו שולם הוכברג, שהגיע ב-1932 לבקר את בנו. למה זה מעניין? כי באישור הכניסה יש תיאור של המבנה הפיזי של שולם – גובה, צבע שיער וצבע עיניים. הפרט האחרון, באשר לצבע עיניו של סבא רבא של דביר, סגר לו מעגל: