מאסטר עץ: ההיסטוריה המשפחתית המרתקת של מיכל אנסקי

אומרים שמסלול חייהם של הדורות הקודמים במשפחה משפיעים עלינו יותר ממה שאנחנו מדמיינים – אצל מיכל אנסקי זה בהחלט המצב. מחקר השורשים שהצגנו לה בתכנית הבוקר של ערוץ קשת 12 כלל ממצאים הקשורים לחקלאות ובישול, אופנה, חיי רוח וציונות. צפו:

הענף המרכזי בעץ המשפחה של מיכל אנסקי

גם אתם גיליתם דברים מרגשים בזכות MyHeritage? לחצו כדי לשתף איתנו את הסיפור!

עץ המשפחה שבנינו כולל 95 אנשים ושורשיו נטועים בערך בשנת 1800. מצאנו את רישום הלידה של סבא מצד אבא של מיכל, אליעזר אשר אנסקי, שם מצויין שהוא נולד ב-7 באוגוסט 1903 בעיר סמוקוב בבולגריה. בתעודות לידה מופיעים בדרך כלל גם פרטים נוספים על הורי התינוק, וכך למדנו שסבא רבא של מיכל היה סנדלר. קראו לו פרסיאדו אשרוב ולאשתו קראו ראיינה (רינה) לבית רחאמינובה. בעת הלידה השניים היו בני 39 ו-38. הגיל המבוגר תפס את עינינו כי חשבנו שמדובר בגיל מבוגר יחסית, אבל שבהמשך המסמך מופיע ״ההסבר״: לזוג כבר היו 7 ילדים שהביאו לעולם לפני כן.

תעודת הלידה של אליעזר אנסקי, סבא של מיכל אנסקי

בצד השני של אילן היוחסין, סבתא מצד אביה של מיכל, גיזלה נוסן נולדה ב-1910, ואנחנו איתנו תמונות של הוריה. בתמונה שצולמה בשנות ה-20 או ה-30 של המאה שעברה הבאה ניתן לראות את סבתא רבתא של מיכל אנסקי, ברטה-הירש גולדנברג, ילידת 1888.

סבתא מצד אביה של מיכל, גיזלה נוסן (צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

ובנוסף איתרנו תמונה יפהפייה נוספת שלה עם אחת מנכדותיה

סבתא מצד אביה של מיכל, גיזלה נוסן, עם אחת מנכדותיה (צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

משפחתה של סבתא גיזלה חיה בסופיה, והיתה חלק מסצנת האופנה של הבירה הבולגרית. היתה להם חנות ברחוב לגה. אמנם מדובר ברחוב קטן, 230 בלבד מטר אורכו, אבל כזה שהיה אחד מרחובות הקניות האטרקטיביים והנחשקים בסופיה.

רחוב לגה, סופיה, בולגריה, בו גרה משפחתה של מיכל אנסקי

החנות של המשפחה היתה ממוקמת בחלק השמאלי של הרחוב, ומי שפתח את החנות היה סבא רבא של מיכל, אדולף-אברהם לזרוביץ נוסן, יליד 1888. בתמונה שהצלחנו לאתר הוא בערך בן 35, והעסק שהקים היה בעצם סדנה ומפעל לעיצוב בגדים.

סבא רבא של מיכל אנסקי, אדולף-אברהם לזרוביץ נוסן (צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

התפוח לא נופל רחוק מהעץ וגיזלה, סבתא של מיכל אנסקי, ממשיכה באותה הדרך. לאחר סיום לימודיה היא החלה לעבוד בסדנת שמלות מפורסמת באותו הרחוב, שם היא עיצבה, תפרה, ואפילו עבדה כדוגמנית. אבל בנוסף לעבודתה, גיזלה גם שיחקה בתיאטרון החובבים היהודי, ושם הכירה את  אליעזר אשר אנסקי, סבה של מיכל אנסקי, שהיה במאי.

גיזלה נוסן, סבתא של מיכל אנסקי (צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

גם אליעזר היה אדם מעניין. על פי מסורת יהודי בולגריה, חייו של אחד מילדי המשפחה חייבים להיות מוקדשים לא למסחר אלא לחיי רוח. ואכן, כשהתבגר, הוא למד במכון לציור ולתיאטרון בסופיה.

סבא של מיכל אנסקי, אליעזר אנסקי (שיפור תמונה: MyHeritage)

לסבא של מיכל היו לפחות שני עניינים שהוא לקח מאוד ברצינות: הראשון היה התיאטרון, והשני – חינוך ילדים. צוות המחקר שלנו מצא דוגמה נהדרת בה שני התחומים האלה באים לידי ביטוי בתוך מאמר דעה שהוא עצמו כתב בעיתון ב-1933: "בימים אלה", הוא מתריע, "עיר הבירה מלאה בכרזות גדולות המבשרות לילדים שתתקיים הצגה, כשהשחקנים הינם חניכים, והמנהל – סנדלר! הגיע הזמן שבתי הספר יעשו סוף לתופעה. העיר סופיה אינה מקום שבו נערים וספסרים אמורים להיכנס בחופשיות למוסדות הלימוד".

טור דעה שכתב אליעזר, סבא של מיכל אנסקי, בעיתון בשנת 1933

שנה לאחר מכן הוא כבר עמד בראש תיאטרון הילדים הממלכתי בסופיה, ובמקביל היה גם איש ציוני פעיל מאוד. כמו כן אליעזר היה חבר ועד פועלי ציון, ערך את העיתון "במה ציונית", ואפילו אפילו פרסם תרגום לספר הקבלה – בבולגרית כמובן.

שער העיתון ״הבמה הציונית״ או ערך אליעזר, סבא של מיכל אנסקי

ב-1939 נולד בנם יחידם של אליעזר וגיזלה – אבא של מיכל, הלא הוא אלכס אנסקי כמובן. הנה תמונה שלו ביחד איתם כשהוא בן פחות משנה. מדובר בתמונה מקסימה ומרגשת, אלא שברבות השנים הצילום התקמט ונפגם. מכיוון שאנו ב-MyHeritage מבינים את חשיבותן של תמונות משפחתיות היסטוריות, פיתחנו כלים שגם צובעים תמונות, גם משפרים את איכות התמונה, וגם מעלימים פגמים ושריטות, והנה התוצאה:

אלכס אנסקי כילד עם אביו ואימו. משמאל התמונה המקורית המקומטת, מימין התמונה שנצבעה ושוקמה באמצעות הכלים של MyHeritage

עם תום מלחמת העולם השנייה אליעזר וגיזלה מחליטים לעלות לארץ ישראל, אבל התהליך לא הלך חלק. בידיעה מסוף 1945 שהכותרת שלה "משוועים לעלייה", מגלים שבוטלו הסרטיפיקטים לקבוצה של בולגרים, ביניהם גם בני משפחתה של מיכל, ושמו של סבה – אנסקי – מופיע כמי שחתום על הקריאה הנואשת לעזרה.

חתימתו של אליעזר אנסקי מסומנת בקו אדום בידיעה בעיתון דבר, 22 אוקטובר 1945 (מתוך אתר הספרייה הלאומית)

משפחתה של מיכל עולה לארץ ב-1946, ובסוף השנה סבה אליעזר ייסד בתל אביב תיאטרון אמנותי לנוער בשם "במתנו", שם גדלו כמה מבכירי השחקנים בישראל, בהם עודד קוטלר, שושנה שני-לביא ועוד. במהלך המחקר הצלחנו לאתר תמונה מ-1951 עם אחת מקבוצות הילדים הראשונות שהוא לימד

כיתת לימוד בתיאטרון ״במתנו״, אלעיזר אנסקי למעלה במרכז מסומן בעיגול אדום (מתוך הארכיון הישראלי לתיאטרון, אונ׳ ת״א)

נעבור לצד השני, הצד של אמא של מיכל, שרי אנסקי. ראשית, איתרנו תמונה של סבא רבא-רבא וסבתא רבתא-רבתא של מיכל אנסקי – ראובן ורחל לנדסמן שנולדו לקראת סוף המאה ה-19. הם גרו בכפר קולוצ'אבה, אז צ'כוסלובקיה, היום אוקראינה.

ראובן לנדסמן ורחל לבית סמוק, סבא רבא-רבא וסבתא רבתא-רבתא סבתא של מיכל אנסקי (מתוך הספר ״תולדות משפחת גבריהו-גוטסמן״, צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

בהמשך איתרנו גם את התמונה הזו מ-1935. זהו בית משפחת דוידוביץ שבו גרו אבות אבותיה של מיכל אנסקי, ובצילום אפשר לראות את הסביבה הכפרית והחקלאית בה המשפחה חיה. לא במקרה סבתא של מיכל, חנה, שגרה בבית הזה הפכה למורה לחקלאות, עובדה שתרמה לסקרנות הגסטרונומית והחקלאית של מיכל אנסקי, שהביאה אותה כל הדרך עד לסלון של כולנו בתכנית מאסטר שף. בשידור מיכל אף ציינה שסבתה החקלאית מאוד התגאתה בה כאשר הקימה את שוק האיכרים בתל אביב.

בית משפחת דוידוביץ בכפר קולוצ׳אבה – הענף המשפחתי מצד אימה של מיכל אנסקי (מתוך הספר ״תולדות משפחת גבריהו-גוטסמן״, צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

המשפחה חיה במקום עד שנת 1944, אבל לקראת סוף המלחמה הנאצים מצליחים להגיע למזרח אירופה ולקולוצ'אבה. אנחנו מגיעים את המסמך הבא שנכתב בשפה הרוסית, שכן עם תום המלחמה הרוסים עברו בית אחר בית במטרה לתעד מי מהתושבים שרד ועדיין גר בבתיהם, ואילו בתים, לעומת זאת, נותרו נטושים. ואכן, בשורה מספר 18 ניתן לראות את הכתובת של בית משפחת דוידוביץ בכפר – מדובר היה בבית שמספרו 475, ושם מופיע שמו של בייניש דוידוביץ, אבא של סבתא חנה של מיכל אנסקי, ולצידו שמותיהם של בני משפחה נוספים שלמרבה הצער נספו.

משפחת דוידוביץ, הענף באילן היוחסין מצד אימה של מיכל אנסקי, ברשומה היסטורית שערכו הרוסים אחרי מלחמת העולם השנייה

במהלך המחקר אנחנו מצליחים לאתר חלק מהנספים בתמונה משפחתית הבאה שבה בייניש, סבא רבא של מיכל אנסקי, יושב עם בנו חיים. אישתו של בייניש – שרה – סבתא רבתא של מיכל אנסקי, עומדת משמאל.

משפחת דוידוביץ לנדסמן (מתוך הספר ״תולדות משפחת גבריהו-גוטסמן״, צביעה ושיפור תמונה – MyHeritage)

אבל לעומם, למרבה המזל, חנה, סבתא של מיכל אנסקי, מצליחה להינצל מציפורני הנאצים לא פחות משלוש פעמים: בפעם הראשונה אחד האסירים היהודים שעבד בגטו פשוט מושך אותה מהטור של אלה שנשלחים אל מותם. לאחר מכן היא מצליחה פעמיים נוספות להתחמק מסלקציות ומצעדות המוות. היא מגיעה לארץ בשנת 1947 עם אוניית המעפילים "שבתאי לוזינסקי", שעשתה בזמנו הרבה כותרות, משום שהייתה בין האוניות המעטות שהצליחו להוריד מעפילים לחופי הארץ לאחר מלחמת העולם השנייה, ובשל מעורבותם של אנשי היישוב בניסיון למנוע את גירוש נוסעיה.

כתבה על אוניית המעפילים שבתאי לוזינסקי שעל סיפונה הגיעה סבתא של מיכל אנסקי (עיתון דבר, 13 במרץ 1947, אתר הספרייה הלאומית)

עשר שנים לאחר ההעפלה לארץ חנה מתחתנת עם פרופסור חיים גבריהו, סבא של מיכל אנסקי.

תמונת החתונה של סבא וסבתא של מיכל אנסקי, פרופי׳ חיים גבריהו וחנה לבית דוידוביץ (מתוך הספר ״תולדות משפחת גבריהו-גוטסמן״, צביעה ושיפור תמונה: MyHeritage)

פרופ׳ גבריהו היה איש רב פעלים שבין השאר יזם את חוג התנ"ך בבית ראש הממשלה ובבית הנשיא, וכמובן ייסד גם את חידוני התנ"ך המסורתיים המתקיימים בימי העצמאות.

חיים גבריהו, סבא של מיכל אנסקי, בתמונה עם הנשיא לשעבר יצחק נבון ז"ל (מתוך הספר ״תולדות משפחת גבריהו-גוטסמן״)