״אבי זכה להתאחד עם משפחתו בזכות הצלבה לעץ משפחה אחר ב-MyHeritage״
- מאת ניתאי אלבוים
ג'ובאני וויצ'כובסקי מהעיר לודי שבאיטליה מעולם לא זכה להכיר את אביו, חייל פולני שהקשר איתו אבד אחרי המלחמה. בתו של ג'ובאני, ניקולטה, עזרה לאביה למצוא את בני המשפחה של אביו ולחדש עימם את הקשר בעזרת התאמה חכמה לעץ משפחה אחר ב-MyHeritage. זהו סיפורה:
מצאתם תגליות מרגשות בזכות MyHeritage? לחצו כדי לשתף איתנו את הסיפור!
סבי, זדיסלב וויצ'כובסקי, היה חייל פולני בקורפוס הפולני השני, שעזר לשחרר את איטליה ב-1944. הוא עבר כברת דרך ארוכה יחד עם היחידה הצבאית שלו לפני שהגיע לאיטליה: איראן, עיראק, פלסטינה ומצרים, אבל למען האמת, ההיסטוריה של הקורפוס השני הפולני לא ממש ידועה. אחרי שברית המועצות הותקפה על-ידי גרמניה הנאצית, בת בריתה לשעבר, היא חברה לבריתות אחרות. ב-1941 סטלין הסכים להקים צבא פולני שהורכב משבויי מלחמה פולנים שנפלו בשבי בספטמבר 1939. הקורפוס הפולני השני, שכונה גם 'צבא פולין במערב', לבסוף הצטרף לצבא הבריטי.
כאשר החיילים הפולנים הגיעו לאדמת איטליה הם השתתפו בכמה קרבות עזים, ובין היתר בקרב המפורסם על מונטה קאסינו. על הקרב הזה זדיסלב קיבל את 'מדליית הגבורה הצבאית' (Medal of Military Valor). משם, הם התקדמו לצפון איטליה והגיעו לרומניה.
הפולנים נלחמו בעיירות כמו פורלי, ששוחררה ב-9 בנובמבר 1944, ובולוניה, ששוחררה באפריל 1945. הם הוצבו באזור למשך יותר משנה. סבתי, לינה, הגיעה מפורלי. הוריה התגוררו בבית גדול בסאן לורנזו שבנוצ'טו, שתחילה נכבשה על-ידי הבריטים ואחר כך על-ידי הקורפוס הפולני השני. כך לינה וזדיסלב הכירו, וב-2 במאי 1946 נולד אבי. קראו לו ג'ובאני, על שם הסב מצד האב, יאן.
מכיוון שזדיסלב היה דתי מאד, הוא ביקש מכומר הגדוד אישור לנהל מערכת יחסים עם סבתי. אחרי שגילה את הנסיבות, הכומר נתן את אישורו. סבי הפגין נדיבות רבה, תחילה כאשר הכיר באבי (דבר שלא היה מובן מאליו באותה התקופה), ואחר כך כאשר הביא אוכל ומכר את הסיגריות שלו כדי לכלכל את משפחתו החדשה.
כאשר זדיסלב עזב את פולין עם פרוץ המלחמה, הוא היה נשוי ואב לבן בשם קריסטוף. אבל מכיוון שפולין חוותה הרס קשה מאוד במלחמה, הוא היה בטוח שאשתו ובנו הפולנים נהרגו.
אחרי שהותו הארוכה ברומניה, וחודשים ספורים לאחר לידתו של אבי, זדיסלב הוצב באנגליה. סבתי ואבי היו אמורים להצטרף אליו, אבל סבתא-רבתא שלי חשבה שהמסע היה מסוכן מדי עבור התינוק, כך שהם נותרו מאחור.
הסבא הפולני האבוד
זדיסלב כתב ללינה ולג'ובאני במשך 7 חודשים, אבל אחר כך המכתבים הפסיקו להגיע. כעבור שנים רבות, מפקדו, קצין פולני שנותר באיטליה, סיפר לסבתי שבטעות אמר לזדיסלב שהיא התחתנה עם גבר אחר. למעשה, הוא התבלבל בינה לבין אישה איטלקייה אחרת, שגם ילדה תינוק מחייל פולני, אבל התחתנה עם גבר איטלקי.
רבים מהחיילים הפולנים האלה לא יכלו לחזור למדינתם, שאז הייתה תחת הכיבוש הסובייטי, אבל סבי הצליח. הוא חזר לוורשה אחרי שנעדר במשך 8 שנים בעקבות המלחמה ולבסוף התאחד עם אשתו ובנו, שלמעשה שרדו במלחמה. משפחתו התרחבה ב-1949 כאשר נולדה בתו, רנטה. לכן אבי גדל עם אימו וסבתו בלי להכיר את אביו כלל.
ב-1970, אחרי כמה בדיקות בקונסוליה הפולנית, אבי גילה שאביו נפטר ב-1963. הוא ביקש ממפקדו לשעבר של סבי (אותו המפקד שטעה ואמר לזדיסלב שלינה התחתנה) לשלוח מכתב לוורשה. אחיו קריסטוף ענה, ואבי מייד החליט לנסוע לשם. אבל הוא דחה את הנסיעה אחרי שגילה שאימי הייתה בהיריון – איתי. הקשר הראשוני ותחילתה של מערכת יחסים חדשה התפוגגו.
חלפו כמעט 50 שנים. ואז, יום אחד, בתי קיבלה משימה בבית הספר להכין עבודת שורשים. המשימה שוב עוררה את רצונו של אבי להכיר את שורשיו, והוא ביקש לחדש את הקשר עם משפחתנו הפולנית.
ידענו את שמו של סבי ושל הוריו. חיפשתי את השמות האלה באינטרנט. הופיעה מודעה של MyHeritage והחלטתי להירשם. כשהתחלתי לבנות את אילן היוחסין של המשפחה שלי, קיבלתי התאמה חכמה (Smart Match™) לאילן יוחסין של משפחה פולנית שהכיל את השמות שחיפשתי. השם וויצ'כובסקי נפוץ מאוד בפולין, אבל העובדה ששמו של סבי הופיע לצד השמות של סבתא-רבתא וסבא-רבא שלי אימתה את זהותו.
איתורו של זדיסלב באמצעות אילן היוחסין
יצרתי קשר עם הבעלים של אילן היוחסין, טומק, באמצעות המערכת הפנימית של MyHeritage לשליחת הודעות. לאחר שטומק השיב לי, הצלחנו לבסס את הקשר המשפחתי. הוא הנין של אחיו של סבי. דוד שלי מדרגה שנייה, מריאן, גורש לאושוויץ, שם הוא מת ב-1941.
טומק ומשפחתו לא היו מודעים כלל לקיומם של בני משפחה באיטליה. וויטק, אחיו של טומק, אומר שטומק היה זה שהחליט ליצור חשבון ב-MyHeritage. טומק הוא הבעלים הרשמי של החשבון, אבל וויטק משמש כמנהל נוסף בחשבון. הוא קיבל כמה פרטים מהסבים שלו כשהיה ילד, אבל לא חקר לעומק. טומק יצר את החשבון כדי לשמור לא רק נתונים בסיסיים כמו שמות, תאריכי לידה וקשרים משפחתיים, אלא גם אירועים בחייהם של קרובי משפחה, שעניינו אותו מאוד. וויטק הוסיף את כל שאר הנתונים שקיבל מהסבים שלו לאילן היוחסין ועקב אחרי ההתאמות שהחלו להופיע. למעשה, הוא היה מופתע למדי מכמות ההתאמות.
ההתאמה לאילן היוחסין שלי לא הייתה הראשונה, אבל בינתיים זו ההתאמה הראשונה שהובילה ליצירת קשר. למחרת היום, וויטק סיפר לטומק ולאביהם שדי הופתע לגלות על קיומי. אביהם – הנכד של אחיו של זדיסלב – היה אפילו מופתע יותר מוויטק, אבל תגובתו הייתה חיובית.
השלב הבא היה לספר לסבתא שלהם, אחייניתו של זדיסלב. טומק וויטק ביקרו אותה כעבור שלושה ימים. התברר שגם היא לא ידעה דבר על קיומה של המשפחה האיטלקית. מכיוון שוויטק ידע שהיא חיבבה מאוד את דודה, הוא חשש מעט מתגובתה לתגלית החדשה הזו בנוגע לחייו של הדוד. עם זאת, גם תגובתה הייתה חיובית למדי. בינתיים, העליתי את תמותנו של זדיסלב ל-MyHeritage, וסבתו של וויטק מייד זיהתה אותו – וכך הקשר אומת.
במקרה, באותו הזמן הוריהם של טומק וויטק, ששמם וויצ'ק (הגרסה הקודמת של וויטק) וברברה, שהו בחופשה במילאנו. החלפנו מספרי טלפון והחלטנו להיפגש בקונסוליה הפולנית במילאנו.
היה זה יום יפה בחודש מאי, ובסופו הם הודיעו למשפחות של קריסטוף ורנטה שאנחנו רוצים להיפגש גם איתם. תחילה פגשנו את רנטה, שהתגוררה בדרום צרפת, וגם הוריהם של וויטק וטומק הצטרפו למפגש.
סוף-סוף, שלושת הילדים של זדיסלב התאחדו
הכל קרה ממש לפני פרוץ מגפת הקורונה, ולכן נאלצנו לדחות את הנסיעה לפולין. באפריל שנה שעברה נסענו לוורשה וסוף-סוף פגשנו את קריסטוף. למרות שהמלחמה באוקראינה היתה קרובה יחסית והעלתה את חששנו, החלטתי לא לחכות יותר. אבי, אחיו, אחותו, בני ואני נסענו יחד וראינו את אבי זוכה לבקר לראשונה בקברו של אביו. האירוע היה מרגש מאוד עבור כולנו, אבל מטבע הדברים הוא היה מרגש במיוחד עבור אבי. בפעם הראשונה בחייהם, שלושת ילדיו של זדיסלב התאחדו!
בתיה וולפנזון-לביא
10 בנובמבר, 2022
מדהים ומרגש